כדי לכאוב ולהצטער על מה שאבד בשואה, צריך להבין מה היה שם. מה באמת איבדנו. אילו אנשים בעלי צלם אנוש רוחני גבוה היו בין ששת המיליונים שאבדו לנצח בארובות אושוויץ.
_x000D_
עצים, אבנים ואפילו תמונות וסרטים לא יוכלו להעניק את הפרספקטיבה המלאה. רק הסיפורים. התיאורים מאלו ששרדו.
_x000D_
כמו הסיפור על חבורת ה"מתיסוביצים" על שמו של מנהיג החבורה, מתתיהו גלמן, שהנהיג אותם. תלמידי ישיבה חסידים שלא עזבו את לימוד הגמרא גם כשהם שמעו את שער הברזל של המרתף נפתח בפראות, ואת המגפיים הולמות בתקרה שמעליהם. הם שלמדו תורה בגטו וורשה, לודז', רדומסק וקראקוב.
_x000D_
כן, גם בגטו קראקוב. שם פעל ברשעות סדיסטית ובאכזריות שאין שני לה המפקד הנאצי אמון גת, שפועלו האכזרי תועד בסרט המפורסם "רשימת שינדלר" אותו ביים ניצול השואה סטיבן ספילברג. באחת האקציות שנעשו בגטו נמצאו קבוצה של שבעה עשר מבין אותם "מתיסוביצים", שלא רק למדו תורה בסתר, אלא גם שמרו על צלם האנוש-היהודי בזקן, פיאות וכיפות, תקופה ארוכה לאחר שסממנים יהודיים אלו נאסרו מכל וכל בכל שטחי הגנרלגוברנמן.
_x000D_
אמון גת שראה לפתע מולו מחזה של אנשים בעלי חזות יהודית נדהם: "וואס איז דאס?" צרח.
_x000D_
"דאס איז תלמודיסט'ן" השיב לעומתו שלישו שהיה מולו. תלמודיסטים. הכינוי הבזוי ביותר שנאצים יימ"ש העניקו ליהודים לומדי הגמרא.
_x000D_
גת נעצר: "אני נותן להם חצי שעה לסדר את כל העניינים שלהם, והם באים איתי."
_x000D_
הקבוצה הובלה לכיוון מחנה פלאשוב, בפאתי קראקוב, מרחק של כחצי שעה הליכה. שם הם נצטוו לחפור בור ענק ולהתפשט.
_x000D_
בתוך הבור, כך מספרים לנו שני עדי ראייה, הם רקדו במעגל ושרו שירים.
_x000D_
"מדוע אתם שרים שם?" צרח עליהם הרוצח הנאצי משפת הבור "הרי אנחנו הולכים להרוג אתכם?"
_x000D_
ואחד הבחורים נפנה אליו וענה: "אנחנו שמחים סוף סוף להיפגש עם ההורים שלנו והסבים שלנו שנהרגו לפנינו. ואנחנו שמחים לעזוב עולם מקולקל שמנוהל על ידי כלבים כמותכם.
_x000D_
הבחורים המשיכו לרקוד, והאצים ירו בהם אחד לאחד עד שהם נרצחו כולם שם בבור.
_x000D_
האם נשכיל להבין את עוצמת הרוח שהייתה לאותם קדושי עליון, שחיו כבני אדם ומתו כמלאכים?
_x000D_
האם נצליח להבין מה היה כוחו העצום של אותו אסיר, שכבר עבר את כל תלאות השואה עד שהגיע לצעדת המוות בשנת 1945, כאשר הצבא הנאצי נסוג אל תוככי גרמניה אך לא וויתר על שאיפתו לחסל את היהודים.
_x000D_
אותו אסיר הלך עם כולם כשכל העת שפתיו ממלמלות. האדם שצעד/דידה לצידו, חשב מן הסתם שמדובר בעוד אדם שדעתו נטרפה עליו מחמת האירועים הנוראים. אבל מבט נוסף הבהיר לו שלא. מדובר באדם צלול לחלוטין.
_x000D_
הוא קירב את אוזנו כדי לשמוע את המלמולים, התברר שאותו אסיר מצטט ולומד בעל פה את מסכת כתובות שבתלמוד הבבלי. דף כב עמוד א. "המתנתי" מספר העד "שהוא יסיים את דף כב עמוד א, והמשכתי אני מדף כב עמוד ב. לאחר שסיימתי את עמוד ב, הוא המשיך אותי בדף כג עמוד א. וכך המשכנו והמשכנו עד לדף נה. שם אותו אסיר צנח באפיסת כוחות ומת, ואני סיימתי לבדי את מסכת כתובות."
_x000D_
האם נדע להזיל דמעה על אותם קדושים שמסכת כתובות חקוקה על לוח ליבם, וזוועות אושוויץ, חלישות הגוף ואימת המוות לא יכלה לרוחם הגבוהה?
_x000D_
קורות ימי השואה הם כאב אדיר ובלתי נתפס על חלל עצום ושממה רוחנית ופיזית שנפערה בליבו של עמנו. אבל הם גם לוח זיכרון מבהיק וזוהר לתקופה של עצמה פנימית בלתי נתפסת בהיסטוריה היהודית כולה.
_x000D_
התכנים למאמר זה נלקחו מתוך מסע השואה לפולין. ניתן להירשם:
_x000D_
http://www.arachim.org/BNRImgDetail.asp?AdvertisementID=1547
_x000D_
כתיבה: יאיר טיילור
_x000D_