התורה קושרת את השמחה של חג סוכות למצות נטילת ארבעת המינים, וכפי שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים… ושמחתם לפני ה' אלוקיכם" (ויקרא כ"ג, מ'). מהו הקשר שבין מצות נטילת ארבעת המינים לחובת השמחה בסוכות?
_x000D_
הרבה שמחות יכול אדם לחוות בחייו. יש מהן שחולפות כעבור שעה קלה, ויש שהן מתמשכות. יש שהן שטחיות, ויש כאלו החודרות לרבדים העמוקים ביותר של הנפש. שמחה המקיפה את כל אישיותו של האדם והיורדת עד למעמקי נשמתו, היא זו של כפרת החטאים.
_x000D_
העיר ירושלים היתה מוקד לשמחה ולששון לכל הארץ, כפי שנאמר: "יפה נוף משוש כל הארץ" (תהלים מ"ח, ג'). ירושלים היא מקור הקדושה וכור עצום של יראת שמים, רוח טהרה ודעת אלוקים. כיצד היתה היא גם סמל לששון לכל הארץ?
_x000D_
אדם נכנס לבית המקדש, ועל ליבו רובצת סאת עוונות, הקריב קרבן ומתכפר לו, ויצא נקי מן העול המעיק. היש לך מאושר ושמח ממנו? זו הסיבה שבגינה היתה ירושלים "משוש כל הארץ".
_x000D_
אמנם היום אין לנו בית מקדש ולא כהן מכפר, אולם עיצומו של יום הכיפורים מכפר גם בימינו, וכיון שזכה אדם לכפרה, הרי זו סיבה מספקת לשמחה אין קץ. ולא עוד, אלא שהקרבנות אינם מכפרים אלא על השגגות, ואילו כפרת יום הכיפורים מכפרת גם על הזדונות, נמצא שקיימת ביום הכפורים סיבה לשמחה יתרה.
_x000D_
בכל חטא שחוטא האדם קיים גורם התעלמות מהקב"ה. לרגע נדמה לחוטא, שעין של מעלה אינה רואה אותו, ולכן יכול הוא לעשות במחשך מעשיו. על עוון הסתר הפנים מצידו של האדם מגיב הקב"ה בהסתרת פניו ממנו. על תופעה זו מיצר דוד המלך: "הסתרת פניך, הייתי נבהל" (תהלים ל', ח').
_x000D_
אם על ידי כפרת עוונותיו זוכה אדם לשוב ולהתקשר אל בוראו, אין לך מאושר ממנו. מהחשכה והאפלה שבה שקע האדם בשל חטאיו, מפציעה אלומת אור של סליחת העוון שאין כמוה לגרימת שמחה. על כך אומר דוד המלך: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים צ"ז, י"א).
_x000D_
ברוח זו נוכל להבין את הקשר שבין מצות נטילת לולב לבין השמחה שבחג הסוכות. הרבה רמזים נאמרו בפי חז"ל אודות ארבעת המינים. אחד מהם הוא האמור במדרש (ויקרא רבה ל', ט'):
_x000D_
"פרי עץ הדר" – זה הקב"ה, שכתוב בו (תהלים ק"ד, א'): "הוד והדר לבשת".
_x000D_
"כפות תמרים" – זה הקב"ה, שכתוב בו (תהלים צ"ב, י"ג): "צדיק כתמר יפרח".
_x000D_
"וענף עץ עבות" – זה הקב"ה, שכתוב בו (זכריה א', י"א): "והוא עומד בין ההדסים".
_x000D_
"וערבי נחל" – זה הקב"ה, שכתוב בו (תהלים ס"ח, ה'): "סולו לרוכב בערבות".
_x000D_
חז"ל רמזו לנו שבאמצעות ארבעת המינים אנו לוקחים, כביכול, את הקב"ה. מצוה נפלאה זו הינה צורה נשגבה של דביקות בבורא.
_x000D_
גם ב"יהי רצון" הנאמר לפני נטילת לולב מזכירים אנו כי ארבעת המינים הינם "אותיות שמך המיוחד". במינים אלו מצויים רמזים לקב"ה, ועל ידי לקיחתם אנו מתקשרים עמו.
_x000D_
המכנה המשותף שבין מחילת העוונות ונטילת הלולב הוא בשורת ההתקשרות המחודשת עם הקב"ה. התקשרות זו מולידה שמחה פנימית עמוקה, וכפי שנאמר (תהלים קמ"ט, ב'): "ישמח ישראל בעושיו, בני ציון יגילו במלכם".
_x000D_
ארבעת המינים הנאגדים יחדיו רומזים לסגולת האחדות שצריכה להיות נחלת עם ישראל. וכך נאמר במדרש:
_x000D_
"פרי עץ הדר" – אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.
_x000D_
"כפות תמרים" – אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.
_x000D_
"וענף עץ עבות" – אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל, יש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.
_x000D_
"וערבי נחל" – אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
_x000D_
אמר הקב"ה יקשרו כולם באגודה אחת, והם מכפרים אלו על אלו.
_x000D_
מעלת האחדות היא כה גדולה עד שהקב"ה ייחד לה מצוה הרומזת על יקרתה.
_x000D_
הנסיון מלמדנו כי לא ניתן להגיע לאחדות אמיתית בין הבריות אלא על ידי סילוק מוקדם של גורמים המהווים סיבות לפרוד. התרוממות מעל קטנוניות, מעל הקנאה, התאוה והכבוד, רק היא מסוגלת להוביל לאחדות. רק המתעלה מעל נגיעות אישיות, הוא המסוגל לחיות באחווה עם הזולת.
_x000D_
בפרט זה גדולה סגולת יום הכיפורים למחות מליבו של האדם סממנים בלתי רצויים אלו. ביום קדוש זה זוכה האדם להיטהר מחיידקי האנוכיות השונים, ועל ידי כך הוא יכול להתקרב אל הזולת ולהתאחד עימו.
_x000D_
כשם שסילוק הנגיעות האנוכיות מוביל אל האחדות, כן הוא מוביל אל השמחה. האנוכיות הרואה את האדם במרכז ההוויה, היא המפריעה לקירבת הדעת שבין הבריות, והיא זו המונעת מן האדם לשמוח באמת. התחושה האנוכית שחש אדם כאילו הכל "מגיע לו", היא שורש פרוד הדעות בין בני אדם, והיא גם זו המפריעה לאדם לשמוח, שהרי תמיד "מגיע לו" הרבה יותר. מי שרואה את עצמו במרכז, לא יוכל לעולם להגיע לשמחת אמת. רק מי שמעבד את מידותיו ומדגיש פחות את עצמו, תשרור השמחה במעונו, והוא יוכל לחיות באחווה עם הבריות.
_x000D_
הקירבה אל השכינה, האחדות שבישראל והשמחה – שלושתן קשורות ואחוזות זו בזו בקשר בל ינתק. ההתקשרות לבורא מובילה אל האחדות, ומאידך גיסא מובילה האחדות לקירבת השכינה. מקרא מלא מעיד על כך (דברים ל"ג, ה'): "ויהי בישורון מלך", אימתי? "בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל".
_x000D_
קירבת הבורא היא הסיבה לשמחת אמת, וידוע גם להפך, שהשמחה היא הגורם להשראת השכינה. "אין השכינה שורה מתוך עצבות… אלא מתוך שמחה של מצוה" (שבת ל', ב'). אף בחג הסוכות ידענו שמשמחת בית השואבה היו שואבים רוח הקודש.
_x000D_
נחשף לפנינו מעגל נהדר של שלמות, מעגל שבתוכו משולבים התשובה מהחטא יחד עם אחדות ישראל. במעגל זה צמודים טהרת המידות עם שמחת הלב, וכולן כאחד נועדו למען עם ישראל המתקרב לבוראו בימים אלו.

_x000D_