אמונת יסוד ביהדות היא שהאלוקים, יצר את העולם, ברצונו החופשי, והעטה עליו מעטה חיצוני של מערכת חוקים מורכבים. מערכת חוקים זו שמה טבע. הן "הטבע" והן "הנס", הפורץ לכאורה את החוקים הפיסיקליים, שניהם ביטויים לרצונו של הבורא המשוחרר מכל תלות.
_x000D_
ההבדל היחיד הוא שפעילות הבורא גלויה יותר לעינינו בשעת הנס הגלוי, מאשר בשעת "שלטון" הטבע.
_x000D_
עם זאת, אין היהדות מושתתת על ניסים. נס חוקיות הטבע, המופת המתגלה במהלך היום יום,  הוא גדול לאין ערוך מאשר נס גלוי. הוא גם הנותן לאדם חירות.
_x000D_
האדם כיצור מוסרי, מסוגל בבחירתו החופשית לעשות את הטוב או את הרע, כשהוא משוחרר מכל דטרמיניזם ביולוגי או היסטורי. בכך הוא דומה לבוראו. לעומת זאת, הצלחותיו או כשלונותיו של האדם, כפרט, כחברה, כעם וכאנושות – הן תגובות הבאות מלמעלה, בהתאם לחוקי המוסר האלוקי.
_x000D_
כל אדם המתבונן בעין בלתי משוחדת על תכניותיו (מן הפעוטות והפשוטות ועד המורכבות ביותר), יבחין שההצלחה או הכשלון תלויים ברוב המקרים בפרטים בלתי צפויים או בנתונים שלא היו בשליטתו. בביטוי העממי קוראים לתופעה זו: "יותר מזל מאשר שכל".
_x000D_
העובדה, שהתגובה אינה תוצאה של המעש האנושי, נובעת מן הצורך שהאדם יכריע את הכרעותיו המוסריות מתוך חירות גמורה.
_x000D_
בידיו ההחלטה, האם להציץ על המציאות הטבעית, מבעד לחור המנעול ולראות רק את העט הכותבת, או לפתוח לרווחה את הדלת ולהבחין גם באדם הכותב. ובנמשל, לגלות את הקשר הפנימי והרוחני בין המאורעות המתרחשים בעולם, להבחין במפעיל הנעלם מאחורי פרגוד ההתרחשויות. הרשות נתונה…
_x000D_
כאשר עמדו החשמונאים מול המנורה המאירה באורח פלא, הם קיבלו אישור ממרום לפעולתם הכללית. הם נוכחו לדעת שצדקו בהכריזם מלחמה למען כבוד אמונתם, שחוללה בידי זרים, שפעלו כראוי למרות סיכויי הנצחון האפסיים.
_x000D_
הנר הדולק בניגוד לחוקי הטבע המחיש להם את משמעות המאורע שהם עמדו במרכזו. הם הבינו את הקשר בין מסירות נפשם למען טהרת הדת, לבין ההקרבה המוחלטת ללא תקוות הנצחון, לבין הנס הגדול ביותר שזיכתה אותם ההשגחה.
_x000D_
הם עמדו מול הפלא הטבעי משתאים, ולבם מלא בהודיה לאלוקים משדד מערכות ההיסטוריה. הודו לו בשירים ובתשבחות על הנסים ועל התשועות והנחמות.
_x000D_
לנו, לדורות הבאים, הנחילו את מצוות הדלקת הנר, למען יהבהב לעינינו זכרון הנס הגלוי, הממחיש שהכל יכול היה להיות כך… וגם אחרת…
_x000D_
היציאה למאבק מול האימפריה היוונית נשאה אופי רוחני מתוך מגמה שהעם לא יאבד כליל, חלילה, בגלי ההתייוונות ובגזרות השמד, שאיימו להכחיד כל זיק רוחני שנותר אצל הנחבאים במערות יהודה. מסיבה זו, גם הניצחון נשא בעיקר אופי רוחני: נצחון הרוח על האלילות היוונית.
_x000D_
לאחר שגורשו היוונים, חיפשו המכבים שמן טהור בכדי להדליק בו את המנורה שבמקדש. הם מצאו פך אחד, אשר כמות השמן שבו הספיקה להדלקה ליום אחד בלבד. אולם אירע נס, ושמן זה דלק במשך שמונה ימים. מהשמים הוכיחו להם את חשיבות הדלקת נרות המנורה בשמן טהור. הוכיחו להם גם מהו הגורם האמיתי לניצחון של קומץ הלוחמים על המעצמה היוונית העולמית האדירה. עליונות רוחנית והתורה שנשמרה בקדושה ובטהרה מול ניסיונות ההלניזציה של היוונים וגרורותיהם, הן שהביאו לניצחון.
_x000D_
הם הבינו שתורת ישראל היא זו שניצחה את חכמת יוון ואת כח הזרוע של נושאי דגלה. ניצחון זה אנו ממשיכים לחגוג לאורך כל הדורות, כאשר אנו מדליקים את נרות החנוכה על אדן חלון ביתנו.
_x000D_
לזכר הנס ולציון המאורע קבעו חכמים את שמונת ימי החנוכה, לימי הלל והודאה לה' על הישועה הגדולה. נוסף לכך, בימים אלו מדליקים נרות. ביום הראשון מדליקים נר אחד, בשני – שניים, בשלישי – שלושה, עד לשמונה נרות ביום השמיני. בלשון חכמים קרוי מהלך זה: "מוסיף והולך".
_x000D_
"מוסיף והולך" אינו לקח היסטורי בלבד. מועדי ישראל אינם התרפקויות נוסטלגיות על העבר בלבד. הם משדרים לקח עכשווי, מסר אקטואלי – אלינו ובשבילנו.
_x000D_
מרד החשמונאים – נצחי הוא, הקרב לא הוכרע. בכל אחד מאיתנו מקנן יווני קטן, עריץ, כובש זר, המנסה לכפות תרבות זרה על מהותנו ועל ישותנו. שמו של אותו כובש זר: היצר הרע.
_x000D_
מדהים הדבר! הוא נוקט אותם אמצעי פיתוי כאנטיוכוס בשעתו. במות בידור ואצטדיונים, תחרויות ספורט וחגי יין וזמר. הוא מציע כתחליף פילוסופיה מופשטת ואמנות מגוונת: פיסול, מחזאות, שירה ומחול. ובלבד, שתוסח תשומת הלב מהעיקר שלשמו נבראנו ובעבורו נוצרנו: עבודת הבורא, הכרה בו, תפילה אליו וקיום מצוותיו.
_x000D_
כל יהודי העורך חשבון נפש, הנוכח בנתק ומבקש לשוב לבוראו, לשורשיו, למסורת הדורות – הריהו כמתתיהו הכהן הגדול בשעתו. כמתתיהו העולה על חורבות מזבח האליל, מניף את פגיונו ומכריז על המרד הגדול: "מי לה' – אלי!"
_x000D_
את מי הוא מזעיק? את כוחות נפשו, את כוח רצונו. וזאת, כדי למרוד באימפריה אדירה: בשליטת היצר, במאחזיו, בהרגלים שנעשו טבע, במאוויים שהשתרשו, באורחות החיים שהתמסדו. ונצחון האדם על יצרו, כנצחון המכבים בשעתו, תלוי בסיועו של יושב תהילות.

_x000D_