כולנו מכירים את דוד כ"מלך ישראל", וכ"נעים זמירות ישראל". אך מאחורי תארים אלו עומד ילד קטן שנולד לתוך הייסורים.
_x000D_
בעיני רבים, שנות ילדותו של דוד חידה הן, חידה הלוטה בערפל. אולם מתוך מדרשי חז"ל עולה סיפור מזעזע על ילדות עשוקה ועל סבל קשה, שעמם התמודד נער מנודה.
_x000D_
כמה שונאי חינם היו לו – "רבו משערות ראשי" (תהילים ס"ט). מנודה בין אחיו – "מוזר הייתי לאחי, נוכרי לבני אמי". על מיטתו בלילות ביכה את מר גורלו – "ואבכה בצום נפשי, ותהי לחרפות לי".
_x000D_
סיפור משיחתו של דוד למלך על ידי שמואל הנביא, חושף את הסוד האיום שניסתה משפחתו להסתיר שנים רבות.
_x000D_
שמואל נשלח משמים אל ישי בית הלחמי בדבר ה`: "כי ראיתי בבניו לי, מלך" (שמואל-א` ט"ז, א`).
_x000D_
כל העיר יוצאת מגדרה לקראת בוא נביא ה`. זקני העיר בחרו במקום הגדול ביותר למעמד נשגב זה. שמואל קורא לישי ולבניו לבוא עמו לזבח. ישי מעביר את בניו לפני שמואל, שבעה בנים, אולם שמן המשחה לא נשפך מן הקרן. לא להם המלוכה.
_x000D_
שמואל פונה אליו: "התמו הנערים?"
_x000D_
"תמו", משיב ישי.
_x000D_
"תמו?" לא מוותר שמואל, המבין כי מדבר ה` לא ייפול מאומה.
_x000D_
"רגע", מתנצל ישי, "עוד נשאר הקטן, והוא רועה בצאן" – סליחה, כמעט שכחנו, יש עוד אחד קטן… בן עשרים ושמונה!
_x000D_
שמואל לא מוותר: "שלחה וקחנו, כי לא נסוב עד בואו פה".
_x000D_
הייתכן שאב שוכח את בנו? מדוע לא הביאו עם אחיו לפני שמואל? גם כששאל שמואל: "התמו הנערים", ענהו ישי: "תמו". כביכול, הכחיש את מציאותו של דוד!
_x000D_
ימי נעוריו של דוד
_x000D_
תינוק נולד – כל בני המשפחה נקהלים סביב עריסתו. חיוכים, פינוקים ואין סוף אהבה.
_x000D_
והנה, נולד התינוק דוד. בני המשפחה מתרחקים מעריסתו. "מוזר הייתי לאחי ונוכרי לבני אמי" – אביו ואחיו של דוד חושדים בו כי הוא אינו כשר וכי אינו בנו של ישי.
_x000D_
מרגע היוולדו הוא "בושת המשפחה". הוא נשלח לרעות את הצאן, האומנות הבזויה והקשה ביותר. הוא אף נתון לסכנות מדי יום!
_x000D_
בסופו של יום עבודה מפרך, כאשר היה דוד מגיע אל בית הוריו, לא היה מוצא בו מנוח. את ארוחותיו לא הניחו לו לאכול עם שאר בני הבית, אלא שולחן הקצו לו בפינת הבית, שם יטבול את פתו בדמעותיו.
_x000D_
אכן, בבית היה דוד שפל ובזוי, משוקץ ומתועב, אבל אצל הקב"ה היה אהוב, חביב ונחמד. מפלט מקשייו ומייסורי נפשו מצא דוד בחיקו של הקב"ה… הוא התרפק על הבורא כבן המתרפק על אביו.
_x000D_
היכן התעלה דוד? מהיכן צמח משיח בן ישי?
_x000D_
לא מבית חם ואוהב, אלא "ממכלאות הצאן", תחת שמש קופחת, מנהימות הכבשים המתישות, ומנהמות אריות ודובים שניסו לטרוף מן העדר.
_x000D_
פרושה לפנינו דרך התעלות של שנים על גבי שנים, שבהן עמל ויגע דוד בכוחות על אנושיים – עד שהגיע אל הרגע הגדול…
_x000D_
הרגע שבו נקרא אל נביא ה`.
_x000D_
הרגע הגדול
_x000D_
בבית הוועד יושבים כולם דרוכים ומצפים. השמועה מתפשטת: "היודעים אתם למי מחכים? מחכים לרועה של ישי".
_x000D_
ישי ובניו עומדים ברתת ובאימה, מתלחשים ביניהם: "לא בא שמואל אלא לבזותנו. להודיע לישראל שיש לנו בן פסול".
_x000D_
ואז נכנס דוד, רועה הצאן הבזוי. איש לא קם בפניו.
_x000D_
לנוכח הנער האדמוני, נרתע שמואל. אולם אז קורא לו הקב"ה: "משיחי עומד ואתה יושב? קום משחהו, כי זה הוא".
_x000D_
קם שמואל, ניגש לדוד ונושקו על ראשו. מיד קמים כולם בפניו, ובראשם אביו ישי.
_x000D_
משאך סיים שמואל למשוח את הנער, והנה נתמלא האולם קול תרועה ושמחה: `יחי המלך! יחי המלך!`
_x000D_
בפנים שררה התרגשות רבתי, ומבחוץ נשמע לפתע קול בכי רם. זו היתה ניצבת בת עדאל, אם דוד. כל הכאב והצער שהצטברו בלבה בעשרים ושמונה שנות עלבונות וביזיונות שלה ושל בנה, מצאו עתה פורקן בזרם הדמעות שפרץ מעיניה, דמעות גיל. הוברר שדוד כשר. בן הוא לישי.
_x000D_
היא פנתה אל בניה, אחי דוד, ואמרה (תהלים קי"ח, כ"ב): "אבן מאסו הבונים" – בן שמאסו אותו אחיו, "היתה לראש פינה!"
_x000D_
ואחי דוד השיבו וענו כמתנצלים: "מאת ה` היתה זאת, היא נפלאת (מכוסה) מעינינו".
_x000D_
מהפך משיא הדחייה לפסגת המעלות.
_x000D_
ענוותנותו של דוד
_x000D_
סעודת ההמלכה נפתחה ברוב פאר וחגיגיות. דוד יושב בין שמואל לישי, שני גדולי עולם.
_x000D_
ואז, לאחר הסעודה – (שמואל א`, ט"ז, י"ג) "ויקם שמואל וילך הרמתה", ודוד שב אל צאנו, אל מקלו ואל תרמילו!
_x000D_
נתבונן במראה הגדול הזה: האם דמעה, האב רגש, האחים סערו, כל העיר כמרקחה – רק אחד נשאר שליו ורגוע: דוד עצמו. לא התגאה ולא התפעל… הוא שב אל צאנו והחל מחלל בחלילו מזמור חדש: "שיר המעלות לדוד: ה`, לא גבה לבי ולא רמו עיני, ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני" (תהלים ל"א).
_x000D_
הבה נאזין לדבריו של דוד: "לא גבה לבי" – בשעה שמשחני שמואל למלך!
_x000D_
לפני ה`, חוקר לב ובוחן כליות, הוא מכריז בכנות גמורה: כשמשחני שמואל למלך, כשקראו כל העם: `יחי המלך! יחי המלך!` לא עברה בי אפילו מחשבה אחת של גאווה! וכפי שדוד ממשיך במזמורו: "אם לא שיותי ודוממתי, נפשי כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי" – כיונק שאינו יודע גדלות!
_x000D_
כדי להתגבר על ארבעה אריות ושלושה דובים הבאים על צאנך ביום אחד, צריך גבורה רבה. אולם כדי לשלוט על הלב צריך גבורת-על! זוהי התמודדות קשה הרבה יותר!
_x000D_
דוד בשעת אובדן המלוכה
_x000D_
ראינו את גדלותו של דוד בשעה שקיבל את המלוכה. הבה נתבונן בהנהגתו בשעת אובדן המלוכה. כמה קשה לאדם להיפרד מגדולה שהחזיק בה!
_x000D_
כשברח דוד מפני אבשלום בנו ויצא מירושלים, נאמר: "ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא הולך יחף" (שמואל-ב` ט"ו, ל`). בשעה זו נדמה היה לדוד כי המלכות עוברת לאבשלום. ומה הוא אומר?
_x000D_
"אם אמצא חן בעיני ה` – והשיבני והראני אותו ואת נווהו. ואם כה יאמר: לא חפצתי בך – הנני, יעשה לי כאשר טוב בעיניו"!
_x000D_
דוד מוכן להחזיר את המלכות ברצון. בכיו אינו נסוב על אודות אובדן המלוכה, אלא על המסקנה: "לא חפצתי בך". דוד מוכן לקבל עליו את רצון ה` – יהיה אשר יהיה!
_x000D_
הוא עומד לפני קונו ומכריז בלי פקפוק: "הנני!" הנני לאובדן המלוכה, הנני לקללתו ולגידופיו של שמעי בן גרא, הנני לביזיונות, הנני שיעפרוני בעפר ויסקלוני באבנים. מאת ה` היתה זאת! אין לי רצון עצמי, יש לי מטרה אחת: הנני לרצון ה`! כשיאמר לי ה` עלה – הנני. ואם יאמר לי רד – הנני! הנני למלכות והנני ל"לא חפצתי בך"!
_x000D_
על דוד זה אמר שמואל: "ביקש ה` לו איש כלבבו", ביקש ומצא! "מצאתי דוד עבדי – בשמן קדשי משחתיו" (תהילים ס"ט).
_x000D_
תהילת דוד
_x000D_
הגיגי רוחו ולבו הטהור של דוד המלך נחרתו לנצח בספר תהלים.
_x000D_
ספר זה הוא ספר הדמעות, הספר אשר בין דפיו גנוזות תפילותיהם של יהודים מדורי דורות. בספר זה מוצא כל יהודי ניחומים לנפשו.
_x000D_
דוד המלך אמר את מזמורי התהילים בשעת צרה, כשהיה נודד במדבריות מפני הרדיפות, ובשעת שמחה, כשזכה לימים של אורה ושל התקרבות לשכינה.
_x000D_
גם בתולדות העם היהודי היו ימים של חשכה וימים של אורה, ימים של רדיפות וימים של מנוחה. ובכל אותם זמנים ליווה ספר התהלים את עם ישראל.
_x000D_
במזמוריו שיתף דוד את צרות ישראל עם צרותיו, וכשביקש על עצמו, ביקש על כל האומה אשר הכיר ביגונה ובשמחותיה, מתוך יגונותיו ושמחותיו שלו!
_x000D_
דוד הוא אשר ליווה את העם בעת גלותם, הוא לימד אותם להתמודד עם קשיים, לעבוד ולשיר לה` גם מתוך ניסיונות, והוא אשר ילווה את העם בעת גאולתם העתידה!

_x000D_