ר' חיים שמואלביץ היה מטריח את עצמו למרחקים ומיטלטל בדרכים בתאו של טנדר מקפץ, כדי להשתתף בשמחת כלולותיו של תלמיד מישיבה אחרת, אשר "כיבדו" בכך שבא לשמוע את שיעורו…
כל אברך אשר בבחרותו למד עמו בחברותא, היה זוכה לביקורו של ר' חיים בביתו לאחר נישואיו. במעשהו זה היתה טמונה גם כוונה עמוקה – לייקר את הבעל בעיני אשתו…
לכל שמחה שהוזמן אליה באורח אישי, היה בא, כמחווה על הטורח ועל תשומת הלב שהקדיש לו המזמין… כמו כן, הקפיד שיואיל בעל השמחה ויזמין גם את רעייתו הרבנית.
כשהתארח אצל אנשים, ואף אצל בני משפחתו, לא קרה שהוגש לו כיבוד קל כלשהו, והוא לא טרח לחפש את בעלת הבית טרם צאתו, כדי להודות לה על טרחתה…