תלמידיו של ר' איסר זלמן מלצר שהו בביתו. לפתע הסתכל אחד מהם דרך החלון ונדמה היה לו כי מרן הרב מבריסק עולה במדרגות הבית. הזדרז התלמיד והכריז: "רבינו, הרב מבריסק עולה עתה לבית". מיד נחפז ר' איסר זלמן ללבוש את מעיל השבת לכבוד האורח, ויצא במרוצה למדרגות כדי לקבל את פניו. עד מהרה התברר, כי נפלה טעות, והאורח הינו אדם פשוט שבמראהו החיצוני דמה לרב מבריסק.
אולם התלהבותו של ר' איסר זלמן לא פגה, ויראת הכבוד לכבוד האורח הגדול לא חלפה. הוא המשיך לנהוג עימו כאילו הוא היה הרב מבריסק בכבודו ובעצמו. הכניסו בכבוד גדול לביתו, הושיבו בראש השולחן ושאל ברגשי הכנעה וכבוד: "במה אוכל לכבד את האורח החשוב? אולי ייטול ידיו לסעודה? באיזה משקה נכבדו?"
האורח הנדהם התנצל: "חלילה אל לו לרבינו לטרוח למעני. מטרת ביקורי היא לבקש המלצה מאת מעלת כבוד תורתו". תיכף ומיד נטל ר' איסר זלמן גיליון נייר ועט וערך מכתב חם ונלהב למען האיש.
כאשר עזב היהודי את הבית, עמד ר' איסר זלמן ללוותו וירד עמו את כל מדרגות ביתו עד לרחוב. כשחזר שאלוהו בני ביתו ותלמידיו בתמיהה רבתי: "כל כך למה?", השיבם ר' איסר זלמן: "בעוונותינו הרבים נעשו המצוות מזולזלות בעינינו, ומתוך כך באים אנו לידי הפליה בין יהודי אחד למשנהו. אולם עכשיו, כאשר סיבבה ההשגחה העליונה שהתכוונתי לקבל את פני גאון הדור ולחלוק לו כבוד מלכים, האם עלי לחדול מכוונתי הטהורה לקיים את מצוות הכנסת אורחים בכל ההידורים, לאחר שנתבררה הטעות? האם עלי להפסיד את המעשה הטוב והראוי, אך ורק משום שהאורח הוא יהודי פשוט?!