_x000D_

היוונים הקדמונים לא ידעו כלל על קיומם של חוקים. הניכור בתחום זה היה כה גדול, עד שהמילה 'חוק' לא מופיעה כלל ביצירתו של הומרוס.

לאורך שנות ההיסטוריה, היוונים השחיתו את חייהם באמצעות תכונות הרוע, שאותם הם יחסו לאליליהם. תאוות ללא רסן מיוחסות כמעט לכל האלילים היוניים. בחזון התעתועים של המיתולוגיה היוונית, ביצעו האלים כל פשע ועשו כל עוון אפשרי. את כל זאת המציאו היוונים, כמו יתר עובדי האלילים, כאמתלה למילוי תאוותיהם האישיות חסרות הרסן. כמו הרומאים, הם ניצלו את פולחן האלילים, כדי להתיר לעצמם כל צורה אפשרית של הפקרות ורשעות. בני האדם אשר העריצו אלים כה מושחתים, היו למעשה שותפים למעשים שיוחסו לאלילים.

ברומא, במקום תובע ציבורי, יכול היה כל מאשים פרטי לתבוע אדם, ולקבל בתמורה חלק מרכושו של הקורבן. אפשרות זו עודדה האשמות שווא רבות נגד אנשים חפים מפשע.

חלק ממקדשי האלילים שמשו להתכנסויות שבהן עסקו במעשים הנקלים והשפלים ביותר. כל האצולה וכן האוכלוסייה הכללית שאבו עונג רב ממחזות של סבל אנושי ושפיכות דמים בזירה. מידי יום נהרגו מאות, אם לא אלפי בני אדם, על ידי חיות טרף, לקול תרועות הצהלה של הקהל תובע השעשועים.

כמו האשורים והפיניקים, היו היוונים מושחתים ביותר, נעדרים לחלוטין אידיאלים של חסד ורחמים. המצרים עבדו לכבש, לבבון, לאפעה ולתנין, וחיקו את התנהגותם של אלילים אלו. עמים קדומים אלו היו מכורים לשפיכות דמים, לאלימות, לאכזריות, לזלילה מופרזת ולחמס. המצרים הקדומים והיוונים עסקו בקורבנות אדם, הרומאים שעשעו את עצמם בהשלכת אנשים לשיני חיות טרף ולעינוי בני אדם על סדים. הם עשו שימוש בכל אופני העינויים האכזריים. עונש מוות ניתן בגין עבירות קלות ערך ביותר. בני משפחותיהם של הנדונים היו נמכרים לעבדים או מוצאים גם הם להורג. מתוארת גם תהלוכה "דתית" באלכסנדריה, אשר בראשה הילכו בגאווה אנשים מושחתים.

עם חלוף הזמן כיסה מסך של זוהר על עמי קדם אלו, ביחוד על היוונים והרומאים; אולם אדם המעמיק בלימוד ההיסטוריה מסוגל לראות את השחצנות הבלתי מוסווית, ואת התאוות והאלימות שאפיינו עמים אלו.

מסכת השקרים שמטרתה ליפות את חייהם של עמי קדם, מכסה את מעשיהם האמיתיים. גם לאחר עמל רב, ניתן לעמוד על האמת ולהצביע על העוול האין סופי, שנעשה על ידי עמים אלו לעין השמש.

בתוך ים הריקבון, ניצבה באופן בולט דרך החיים היהודית כאי של צדק והגינות. התבוננות באורח החיים של עמנו בימי קדם מסוגלת להביא להתפעלות רבתי. מול שפל חסר תקדים, הרים היהודי אבוקה של טוהר, יושר וקדושה. מול עיוות ואכזריות, הוא העלה על נס את הסיוע לזולת ואת גמילות החסדים. היהודי לא התפעל כלל מהסובב אותו, אלא למרות הכל הוא המשיך בדרכו… עד ימינו אלו.