_x000D_

מפליא הוא שהתורה, הלוחמת מלחמה עיקשת נגד נישואי תערובת, מתירה לחיילנו לשאת אשה נוכרית.

"כי תצא למלחמה על אויביך… וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה " (דברים כ"א, י'-י"א).

אכן!

במלחמה, כידוע, פועלים היצרים ביתר תוקף. ההפקר שולט בכל. האלימות המלחמתית מפרקת מסגרות חברתיות רבות שנותרו בעורף, ונדמה לאדם שהכל מותר. על כן, כשבנות האויב בימי קדם הסתובבו במכוון בשדות המערכה כדי לפתות את חיילי הצד שכנגד, עלול היה החייל לאבד את השליטה על יצרו.

נותן התורה הוא גם יוצר האדם על יצריו, והוא היודע שבמקרה שלנו אין לדרוש מן האדם ריסון מוחלט. הוא פשוט בלתי אפשרי.

אמנם, הפרשה מתחשבת ביצריו של החייל, ויודעת, כי הפעם אין לדרוש את בלימתם, אבל ההפקרות לא הותרה. התורה אינה מסכימה למעשה, שאין בו נשיאה באחריות. הדבר מסוכן. החייל עלול להדביק את העורף בחיידק אנטי חברתי זה. חשקת בה? "ולקחת לך לאשה". כלומר, הותרה לך אשה זו במסגרת הנישואין דווקא.

אבל בטרם נישואין כדאי לברר, אם זוהי אהבה או תאווה? האם הרגשות כנים או שזוהי הסתנוורות מיופי. על כן, העמידה הפרשה לרשות החייל "האוהב" סדרת תרגילים שיעזרו לו לוודא נקודה זו. טובה הוודאות קודם הנישואין. כך ימנע מצב בו יישארו שני אנשים פצועים בחלוף סערת הרגשות..

על כן: "והבאת אל תוך ביתך וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה והסירה את שמלת שביה מעליה… ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" (שם, י"ב-י"ג).

חודש מבחן למען ההחלטה השקולה והנבונה. חודש ללא סממנים חיצוניים מושכי לב, ללא שמלות פאר, ובהתנהגות אפורה של בכי בביתו. סוף סוף מדובר באשה נוכריה, בת לעולם זר, הבאה ממהות אחרת ומתרבות שונה. מן הראוי לברר את מידת ההתאמה ביניהם בעוד מועד.

ורק אם תחפוץ בה, למרות המבחן, הרי אז: "ולקחת לך לאשה".