ביום כ"ה בכסלו מתחילים שמונת ימי החנוכה. עם רדת הלילה מתנוצצים נרות חנוכה בחלונות בתי היהודים ומאירים את חשכת הלילה. המהלך אותה שעה ברחוב, רואה ניצוצות של רוח המכבים הנוטעים תקווה בלב כי עתיד אור היהדות להתגבר על חשכת האמונות התפלות.
זו היתה ההתנגשות הראשונה בין שתי השקפות חיים, בין שתי תרבויות שונות, אשר עד היום הן מתחרות ביניהן על השלטון בעולם.
יון וישראל – שני יסודות רוחניים, אשר תרבויותיהם ומפעליהם ליוו את תולדות התפתחות האנושות בעולם. נקודת המפגש הראשונה שלהם היתה בימי מתתיהו בארץ יהודה. מני אז ועד היום נטוש המאבק בין שתי ההשקפות הללו.
בתורה נאמר: "יפת אלוקים ליפת, וישכון באהלי שם" (בראשית ט', כ"ז). אמנם ה' יתן ליפת את השליטה על רגשות העמים, אולם כבוד ה' עלי אדמות ישכון רק באהלי שם.
העם היווני עמד כפסגת התרבות של כל עמי יפת. היוונים הראו לכל יתר העמים את היופי, וגרסו כי כל מה שהוא יפה הוא גם טוב. בפסגת התרבות של בני שם עמד העם העברי, שמטרתו היתה לקדש את שם ה' בעולם. הם בנו את מקדש הצדק והאהבה.
שתי התרבויות – מטרתן להעלות את האדם אל רמת האנושות ואל האלוקות, ולהכניע ע"י חינוך יאה את "חם", את הדם החם והגס הלהוט אחרי הבהמיות.
בנבואת נח שרתה הברכה רק על השכנת השכינה באהלי שם. גירוי הרגשות על ידי תרבות יפת, אינו אלא הכנה לקראת העת, אשר בה יבנו כל בני האדם אהלים לתורת שם וימלאו דעה את ה'.
התרבות היוונית הפנתה את מבט האדם פנימה. היא עוררה בו את רגש הכבוד העצמי והראתה לו את היופי ואת השלמות האלוקית. אך בו זמנית היא הציבה את אידיאל שלימות האדם כיצור העליון בטבע.
עד להופעת התרבות היוונית התפתחו רוח האדם ורגשותיו רק תחת השפעת הצורך ופגעי החיים. לא ניתנה לאדם אפשרות לפתח את כבודו העצמי. הוא הכיר רק את הפחד כסיבה וכאמצעי להתגבר על תאוותיו, ואילו מעצם טבעו הוא נשאר אכזרי, צר אופק, חשוך ומשועבד.
תרבות יוון עוררה את השכל ואת הרגש לשאוף להשכלה, להשתוקק לידיעות נשגבות ולפתח את חיי הרוח של האדם על ידי התבוננות בעצמים הרמוניים ויפים ועל ידי ריסון התאוות המתפרצות. כך מפתחת תרבות יוון את הכבוד העצמי באדם, מעוררת בו אימון כלפי עצמו ומטילה עליו את האחריות כלפי אורח חייו. תרבות זו סומכת על האדם, שידע לרסן את יצריו, כדי שתיאצל עליו רוח התרבות וישיג את מידת היופי האלוהי ואת נימוסי החיים באופיו ובהשקפתו, בדיבוריו ובמעשיו.
משום כך, חנן הבורא את האדם ברגישות ליופי וטיפח בליבו רגשי גיל ושמחה מהנאה גשמית זו. כל זאת כדי שישמש רגש היופי כשלב בדרך לשלמות מוסרית. גרעין האמת הטמון במוסר זה מרתיע את הבערויות, את הגסות ואת רוח העבדות שבאדם.
אך אין בה בתרבות יוון אלא גרעין של אמת. אין בה אלא הכנה והתחלה לתכלית, ל"ישכון באהלי שם". אין קיום לתרבות יוון כל עוד אינה מצטרפת אל רוחו של שם. אין בה תקווה כל עוד היא מתיימרת להיות שיא רוח האדם ותרבותו. בעקבות כך, נחרץ גם גורלה של תרבות זו ליפול, לרדת פלאים ולהפוך לתרבות התועים והמתעים, לתרבות העבדות והסטיה מהדרך היעודה.