"ליל שימורים" – יש שומר לאנושות אשר לא יתננה לרדת לאבדון. שומר על כל ניצוצות האור ומטפחם, גם בהיותם שרויים בתוככי ממלכת החושך.
דבר זה הוכיח ה' לישראל בליל יציאת מצרים. במשך מאות שנים היו בני ישראל משועבדים תחת יד המשחית, אך כל כוחות הטומאה והעריצות אשר הסתערו לכבות את ניצוצות האור, לא הצליחו במשימתם. האור לא כבה, החיים לא הסתאבו, כוחנו לא נשבר וטהרתנו לא נפגמה.
ה' הוא ששמר על כל אלה. ניצוצי האור גברו בחשכת הגלות, החיים הוסיפו יתר עוז בגיא צלמוות, כח העמידה התחשל תחת עול הנוגשים, והטהרה נזדככה שבעתיים בכור הנסיונות והתלאות.
והנה בא הלילה, ליל ה' צב-אות, אשר יצא לבדו במצרים, כשם שיעמוד לבדו לעתיד לבוא. כפי שנאמר: "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ישעיהו כ', י"א). הבורא עשה שפטים בארץ העריצים ובמלכה העריץ, שבר את כוחם והכניע את גבורתם בתוך ערש בכוריהם, ואת העבדים המדוכאים הוציא לחירות ולקחם לו לעם נצחי.
הלילה הזה – לה', הביא בכנפיו את הגאולה. הוא מבטיח את הגאולה ושומרה לישראל לדורותיהם.
"כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח" (הגדה של פסח) – כל הרעב יבוא ויאכל, כל הנצרך יבוא וישתתף בחגיגת הפסח. כל נדכא וקשה יום מוזמן לחוג את ה"סדר", והדבר ייטע בלבו תקווה לעתיד.
אבותינו במצרים היו נתונים בשפל המדרגה. לא תיתכן שקיעה חמורה מזו. כל זכויות האדם נשללו מהם ודרגתם היתה נחותה מזו של בהמה, שנחשבה לאליל של מצרים. לא היתה להם זכות על נכס כלשהו, על בית ועל משפחה, ואפילו לא על גופם ועל נפשם. כל ערכם נמדד רק לפי מידת התועלת שהביאו למצרים כעובדי כפיה.
אם אדם אינו בחזקת אדם, כיצד יוכל להתקיים כעם? באין אישיות ובאין חיי משפחה, היכן תכה התודעה הלאומית את שורשיה? כיצד יחיה העם, כאשר אין לו מאומה מכל הדרוש לחייו של עם: אדמה, חדווה, שלטון, כח ואומץ לחיים הדדיים? שש מאות אלף גברים בעלי כושר לחימה רואים במו עיניהם כיצד בניהם, אחיהם ונכדיהם הפעוטים מושלכים המיימה, ואיש אינו מעז לפצות פה ולהרים את קולו, ולא כל שכן להרים את ידו על המצרים!
אם נתבונן בדמותה של האנושות בעת ההיא, יתגלה לנו מצב ירוד ונואש, חסר תקווה. באותם הימים לא נותר בעולם כולו שריד של תודעה על אלוקים, מקור החירות, וממילא לא היה קיים מושג של אנושות בת חורין. חותמם של בני חם היה טבוע בתרבות, והם הפכו את האנושות ל"עבד עבדים". נינו של חם, נמרוד, היה "גיבור ציד לפני ה'". הוא צד ולכד בני אדם ברשתו תוך חילול שם ה', וכך אבדה מבני האדם האמונה בחירות. נמרוד דיכא את היחיד ואת הרבים בכל אמצעי הכפיה, כדי להגדיל את כבודו ואת תהילתו. שחיתות זו הגיעה לשיאה במעצמה המשגשגת ביותר של משפחת חם, מצרים, אשר פיתחה ושכללה את משטר הדיכוי והכפיה במידה שאין למעלה הימנה. החיים הבהמיים הבלתי מרוסנים הועלו על ידה לדרגת אידיאל, וכך שיקעו את כבוד האדם ואלוקיו בתוך הנפש הבהמית.
רק בתוך משפחה אחת קטנה של בני שם השתמר הרעיון הגואל של אחדות ה' ושל כבוד האדם. ייעודה של משפחה זו היה, להקים לה' את בתיהם, למען ישכון בתוכם. אך עריצי משפחת חם שיעבדו את המשפחה הזאת, הכניעו אותה וכפו עליה עבודת פרך, להקים להם ערי מסכנות ופירמידות ענקיות. המצרים כאילו ניבאו מראש מה צפוי להם ולאליליהם מהדור הצעיר של המשפחה השמית הזאת, ולכן ניצלו את כח השלטון שבידם, כדי לדכא בקרבם כל תקווה לעתיד וכל שאיפה לגאולה.
והנה נגלה ה' בזרועו הנטויה ובידו החזקה, ניתק את כבלי העבדות והוציאם לחירות. הרימם משפל מדרגתם החברתית והחזיר להם את כבוד האדם. על פגרי אליליהם של מצרים הוציא ה' את עמו להיות לו ממלכת כהנים וגוי קדוש, כדי לגאול באמצעותו את האנושות כולה ולמען תהיה תקופה זו תחילת האביב של האנושות.
"ויאמר משה אל העם: זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים, כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ, היום אתם יוצאים בחודש האביב" (שמות י"ג, ג'-ד'). מדי שנה בשנה בבוא האביב, בעת שהבריאה מתנערת ומתחדשת וגבורת ה' מנתקת את כבלי הטבע ומעוררת אותו לחיים חדשים ורעננים – ה' קורא אלינו: "ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה" (שם, ה').
גם בהיותנו שרויים על אדמתנו, קרא נא באזני בנך את כל פרשת ייאושך ושקיעתך הנוראה בימי פרעה: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות ח', ט') – בעבור שלא אשכח את מוצאי וצור מחצבתי, ועל יסוד זכרו זה אחזור תמיד לחיים חדשים ורעננים. אקח בידי את לחם העוני והעבדות ואזכיר לעצמי ולאנושות כולה, מי הוא אבי האנושות, שופטה ושומרה האחד והיחיד, אשר מקיימו, מנהיגו, שומרו ושופטו בכל עת ובכל שעה. אין כס-מלכים נשגב ממנו, ואין בור-כלא עמוק לגביו, מכדי שימצא שם את נשמת האדם ויצילה מרודפיה ויעניק לה את חסדו ואת רחמיו, כרחם אב על בנים.
"בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", בהיותי חדל-ישע ואובד עצות, לא יכולתי לפעול מאומה, אלא רק לראות את אשר עשה ה' לי, בלי שאוכל לתרום מאומה להצלתי. בעת שהוציאני ה' ממצרים, הייתי כבול באזיקי העבדות. עד לאותה עת הייתי הנחות שבעבדים, ומצרים היתה האדירה שבמעצמות, והנה יצאתי ביד רמה, כעם החירות וכשליח ה' עלי אדמות.
זהו חג האביב הנהוג בבתי ישראל העובר בירושה מדור לדור. כל הדורות יונקים מאותו מקור נצחי של אור, עוז, תקווה, ביטחון, שמחה, מאותו מקור האמונה והמצוה של עם ישראל.