מפורסמת היא הקביעה שהאדם נולד ביד קמוצה, כאומר לכבוש את הכל תחת ידו. ואכן, האדם מנסה להגשים שאיפה זו על כל צעד ושעל. אמנם שכלו מייעץ לו להמנע מהגשמת שאיפותיו כאשר הן נעשות על חשבון זולתו. ואף מייעץ לו לתת משלו לאחרים, אך פעמים רבות יצריו גוברים על שכלו. תפקידו של האדם הוא להשליט את שכלו על יצריו, לעצור בעדם ולא לאפשר להם לחרוג מהגבולות ששכלו מציב להם.
לחינוך עצמי זה של השלטת השכל על היצר דרוש תרגול המבוצע באמצעות קיום המצוות. הבה נסביר את הדברים: שלשה יצרים עיקריים קיימים באדם: יצר האכילה, תאוות הממון ויצר המין. ואמנם, רובן הגדול של המצוות באו לבלום יצרים אלו קמעא קמעא מתוך מגמה למנוע את שליטתם המוחלטת.
חלקן של המצוות אוסרות על האדם אכילה של דברים שונים כגון: בהמות טמאות, בשר וחלב ועוד. המצוות קוראות לאדם: רצונך באוכל זה, הוא אסור באכילה! תרגילים אלו בולמים את יצר האכילה ומעדנים אותו. כמו כן, הברכות קודם האכילה, מרסנות את התאוותנות ומגבירות את יכולת האיפוק.
מצוות מתנות עניים ומתנות כהונה, ביטול החובות בשנת השמיטה ועוד, בולמות את יצר הממון של האדם החפץ לגרוף לעצמו הון רב.
כמו כן, יצר המין נבלם על ידי איסור המגע בין שני המינים שלא במסגרת הנישואין, כאשר גם במסגרתם חלות הגבלות (דיני נדה).
כאמור, קיום המצוות יוצר את האפשרות לבלום את היצרים בעת הצורך. אותו מהלך מסייע לאדם להגיע גם לקיום מצות "ואהבת לרעך כמוך". כאשר אדם מעוניין בחפץ של זולתו, יאמר לו שכלו: אמנם רצונך בחפץ זה, אולם הוא של חברך ואסור לך לקחתו.
מי שהורגל במהלך בלימה זה יהיה מסוגל להשליט את שכלו על יצרו ולעצור בעדו. וכן להיפך, בעת רצון, כאשר השכל יורה לו להעניק משלו לזולתו והיצר ינסה למונעו מכך, יהיה באפשרותו להענות לצו השכל.
באופן זה, האדם יוצא נשכר בכל המישורים הן במישור החינוך העצמי והן במישור החיים וההנאות. המצוות מאפשרות לחיות בחיים מאוזנים, מלאי שמחה וסיפוק במסגרת המותרת, כאשר מוסר מהן העיוות של המסגרת היצרית המשעבדת.