מורשתו של עם ישראל מייחדת אותו ומציבה אותה בעמדה שונה מכל עמי תבל. רעיון זה בא לידי ביטוי במגילת אסתר כפי שיתבאר להלן.
סגולתו של עם ישראל הינה, כפי שהגדירה בלעם בנבואתו (במדבר כ"ג, ט') : "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב". ואכן, כשישראל עושים את רצונו של הבורא, בולטת תכונה זו בכך שהם מעולים משאר האומות והם בולטים ביחודם.
אולם לדאבוננו קיים גם מצב שונה. לעתים ישראל אינם חיים ברמה רוחנית נאותה, ובאותה שעה לא ניכרים עליהם דברי הפסוק (דברים כ"ח, י"א): "ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ". אולם חשוב לציין שגם אז הם אינם מתערבים בין העמים ובדידותם ניכרת לעין כל. לדאבון לב הבדידות ניכרת באותה שעה רק בעקבות החבטות שחובטים בהם שונאיהם.
התכנית האלוקית הועידה לישראל תפקיד מרכזי נעלה במשפחת העמים (שמות י"ט, ה') : "והייתם לי סגולה מכל העמים". תכנית אלקית זו תצא אל הפועל בכל תנאי. לכן, מוטב לעם שהדבר יעשה מרצונם הטוב ומתוך שלוה. יחד עם זאת עליהם לדעת שגם אם הם ימאנו וינסו להתערב בעמים, לא יועיל להם הדבר. על כך כבר התנבא יחזקאל הנביא (כ', ל"ב-ל"ג): "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים, כמשפחות הארץ… חי אני נאום ה' אלוקים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".
לקח זהה עולה גם מהמאורעות שאירעו בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, וכפי שהתבטא המן: "ודתיהם שונות מכל עם". לגזירתו של המן היה רקע שבעקבותיו נגזרה על ישראל אותה גזירה שגרמה להם צער כה רב ועגמת נפש. ישראל שבאותו דור היו ראויים לעונש משום שנהנו מסעודתו של אחשורוש. ואמנם, מרדכי הזהירם שלא ילכו לאותה סעודה, אולם הם לא נשמעו לדבריו בנימוק שסכנה גדולה עלולה לבוא עליהם באם לא ילכו. ובהעדרם מהסעודה, תתבלט יחודיותם. הרצון שלא להיות יוצאי דופן וחריגים הביא את היהודים גם להשתחוות להמן, מאחר שכל עבדי המלך נהגו כן. גם במקרה זה היה מרדכי היחיד שביקש לשמור מכל משמר על סגולת היחודיות של עם ישראל. כאן ניתן לראות את התכנית האלקית בהתגשמותה: בסופו של דבר מאומה לא עזר לעם. דוקא השתתפותם באותה סעודה, היא זאת שגרמה לבואה של הגזירה עליהם בקצף גדול.
מה מאלפת היא העובדה שבדברי ההקדמה לגזירתו של המן נאמר (אסתר ג', ח'): "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים… ודתיהם שונות מכל עם". כל הנסיונות לטשטש יחודיות סגולית זו לא הועילו, עם ישראל נותר תמיד חריג בין העמים. מה חבל שהיהודים שבאותו דור לא השכילו להבין זאת מבעוד מועד ורק לאחר שהגזירה יצאה לפועל, השיבו היהודים אל לבם את דבר המשגה הגדול שעשו, בהמרותם את פי מרדכי הצדיק. ואמנם, בשעת התכנסותם לקול קריאתו לשוב בתשובה, אכן באה הישועה.