אחת ממידות הרחמים של ה', שהוא ממתין לחוטאים ומצפה שישובו בתשובה. דוגמא מופתית לאותה אריכות אפיים ניתן לראות בדור המבול.
השחיתות של בני דור המבול ושפלותם חרגו מעבר לכל השגות אנוש. דומה, שלא היתה עבירה חמורה או מידה מגונה שדור המבול לא היו נגועים בה. מעשיהם נודעו לשמצה הן בתחום שבין אדם למקום והן בתחום שבין אדם לחברו.
כאשר מלאה סאתם, ניחם הקב"ה על בריאתם וגזר עליהם כליה. אולם למרות מצבם הירוד שלח להם הקב"ה התראות חוזרות ונשנות כדי שישובו מרעתם וייטיבו את דרכם. זאת ועוד, גם לאחר שנחתם גזר דינם לכלותם במי המבול, בחמלת הקב"ה על המין האנושי הוא עדיין המתין אולי הם יתעשתו וישנו את מעשיהם לטובה ויינצלו משטף המים הזדונים.
הקב"ה ציוה על נח לבנות לעצמו תיבה. מטרת בניית התיבה לעין כל היתה בכדי להמחיש לבני אותו דור את השואה הממשמשת ובאה. אולי בראותם כל זאת יעצרו ויתבוננו במעשיהם. זו גם היתה הסיבה לבניית התיבה במשך זמן כה רב. במשך מאה ועשרים שנה עסק נח בבנין התיבה, אולי יאזינו, אולי יסכיתו לדברי התוכחה. אולם לשוא!
גם לאחר שתמו מאה ועשרים שנות ההמתנה, דחה הקב"ה את המועד בשבעה ימים נוספים. באותה עת מת מתושלח, והקב"ה המתין שמא דור המבול יושפעו בעקבות מותו של מתושלח הצדיק וישובו בתשובה. לאחר מכן, כאשר הם טרם הפנימו את הדברים, החל המבול לרדת על הארץ, אולם גם אז ירדו המים ברחמים. גם ברגע אחרון זה, אם היו חוזרים בתשובה מיראת מי המבול, היתה נמנעת מהם הפורענות, והמים היו הופכים לגשמי ברכה.
אריכות אפיים כדוגמת זו לעולם לא ניתן למצוא במסגרות אנושיות. "חסדי ה' כי לא תמו, כי לא כלו רחמיו". ה' הוא טוב ומיטיב לא רק לטובים, אלא גם לרעים. מידת טובו של ה' חובקת זרועות עולם.
אותה מידה שמיימית, ששמה אריכות אפיים, נוהגת בכל הדורות. לעתים אנו נתקלים באנשים מהירי ברית שדרכם צלחה ונראה שההצלחה מאירה להם פנים. שאלות שונות נשאלות לנוכח הנהגה זו: "מדוע דרך רשעים צלחה?" ועוד.
עלינו להפנים שהבורא מאריך אפו ומצפה לתשובתם ולהטבת המעשים. ה' ממתין שמא ישובו, שמא יזנחו את דרכם העכשווית. מידה זו של הבורא עונה, כאמור, על שאלות רבות הנשאלות חדשים לבקרים.