קדמונינו אמרו כי מחנך מעולה משול לכוס המליאה על כל גדותיה, שכל זמן שממשיכים להריק לתוכה היא שופעת, עד שכל סביבותיה מתברכים ומושפעים ממנה. כך היא גם דמותו של מחנך אידיאלי העסוק תדיר בהשתלמות עצמית, ומן התכנים החיוביים הרבים שהוא יוצק לתוכו מושפעים המחונכים על ידו.

אמנם אין בינינו אנשים רבים שניתן להצביע עליהם כמושלמים, אולם כאשר החניך רואה לפניו את רבו שואף לשלימות, הרי הדבר מקרין על החניך אלפי מונים יותר מאשר דברים מלהיבים גרידא.

בשם ה"כתב סופר" נמסר לפרש את הפסוק (משלי יג, כד): "חוסך שבטו שונא בנו", שאם האב חוסך את שבט המוסר מעצמו, ואינו עושה מאומה לחינוכו העצמי, הריהו שונא את בנו, שהרי בכך הוא מנחיל לבנו חינוך שלילי. אין לך חינוך טוב יותר לילד מאשר כשהוא רואה את אביו מתחנך בקביעות וצועד בדרכי ההשתלמות, מאידך, אין לך חינוך שלילי יותר מאשר זה הנובע ממי שהתנהגותו נוגדת את הנאמר בפיו.

אב המחנך את בנו השכם והערב למידות טובות ולויתורים, ובנו רואה את אביו שכאשר יש לו סכסוך עם שכנו הוא יודע היטב לעמוד על "זכויותיו הצודקות". מה יועילו הדיבורים לעומת הלקח הנלמד מהתנהגותו? הנער ילמד כי ניתן וראוי לדבר גבוהה, גם אם אין כל כוונה ליישם את הנאמר. או שמא מתוך כך יסבור הילד שרק הנער החלש ורפה האונים הוא המצווה בכל המידות הטובות ולא מי שכוחו עימו, היש לך לחינוך שלילי מזה?

אין לך אדם שאין לו השפעה על סביבתו ברב או במעט, קל וחומר להורים ומורים שכל התנהגותם מהווה דוגמא אישית לילדיהם ולחניכיהם שבתת מודע לומדים לחקותה. לפיכך רבה חובתו של כל הורה ומורה להשתדל להקרין על סביבותיו הקרנה חינוכית חיובית.