מפורסמת היא הקביעה שהאדם נולד ביד קמוצה, כמי ששואף לכבוש את הכל תחת ידו. ואכן, האדם מנסה להגשים שאיפה זו על כל צעד ושעל. אמנם, שכלו מייעץ לו להמנע מהגשמת שאיפותיו, אך פעמים רבות יצריו גוברים על שכלו. תפקידו של האדם להשליט את השכל על היצרים, לעצור בעדם, ולא לתת להם לחרוג מהגבולות שהשכל מציב להם.
לאילוף עצמי זה של השלטת השכל על היצר דרוש תרגול, והוא מבוצע באמצעות קיום המצוות. הבה נסביר את הדברים: שלשה יצרים עיקריים קיימים באדם: יצר האכילה, תאוות הממון ויצר המין. ואמנם, רובן הגדול של המצוות באות לבלום יצרים אלו קמעא קמעא ולמנוע את שליטתם המוחלטת.
חלקן של המצוות אוסרות על האדם אכילה של דברים שונים כגון: בהמות טמאות, בשר בחלב ועוד. המצוות קוראות לאדם, רצונך באוכל זה, הוא אסור באכילה! תרגילים אלו בולמים את יצר האכילה ומעדנים אותו.
מצוות מתנות עניים ומתנות כהונה, הפקרת יבול השדות, ביטול החובות בשנת השמיטה ועוד, בולמים את יצר הממון של האדם החפץ לגרוף לעצמו הון רב.
כמו כן, יצר המין נבלם מדי פעם על ידי איסור מגע בין שני המינים שלא במסגרת הנישואין, וכן כאשר גם במסגרת הנישואין עצמה חלות הגבלות (דיני נדה).
אותו מהלך מסייע לאדם להגיע גם לקיום מצות: "ואהבת לרעך כמוך". כאשר אדם מעוניין בחפץ של זולתו, יאמר לו שכלו: אמנם רצונך בחפץ זה, אולם הוא שייך לחברך ואסור לך לקחתו. מי שהורגל במהלך בלימה זה, יהיה מסוגל להשליט את שכלו על יצרו ולעצור בעדו. וכן להיפך, בעת רצון, כאשר יורה לו השכל לתת משלו לזולתו והיצר ינסה למנעו מכך, יהיה באפשרותו להענות לצו השכל.
מערכת המצוות מסייעת לעידון מסגרות החיים, לשיפור מידות הנפש והיא מאפשרת לחיות חיים מאוזנים ומבוקרים המקרבים את האדם אל בוראו.
מאידך, לכל אדם, באשר הוא, מתלווה היצר הרע; יצר זה הוא חלק בלתי נפרד מבריאת האדם, והוא מעורב באופן תמידי במהלך חייו.
כיצד קורה הדבר, שהיצר מצליח להשתלט על בעליו? כיצד הוא הופך מאורח הממתין בפתח לשליט כל יכול? על כך אמרו חכמינו: "הקנאה, התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". אדם שהקנאה בוערת בו, אדם שהתאווה אוחזת בו, וכן אדם הצמא לכבוד ולתהילה, יפעלו להשגת מטרתם בכל דרך שימצאו לנכון. אם הדבר אפשרי בצורה לגיטימית, מה טוב, אולם אם השגת המטרה בדרך זו היא בלתי אפשרית, הם לא ירתעו אף מן האסור. לא זו בלבד שאנשים אלו אינם נלחמים ביצרם הרע, אלא הוא הופך לבן-בריתם, והם מבקשים את עזרתו למען השגת מטרתם הנכספת.
כיצד ניתן להתרחק מחזית מלחמתית קשה זו? העצה היעילה היא לחיות תמיד בהרגשת סיפוק שתוכנה: "יש לי כל". התורה מספרת שכאשר נפגשו יעקב ועשו, אמר עשו: "יש לי רב" (בראשית לג, ט); אמנם היה לו רכוש רב, אולם הדבר לא סיפק אותו, שכן רכושו היה כאין וכאפס לעומת מה שהוא שאף להשיג בחייו. לעומתו, אמר יעקב: "יש לי כל" (בראשית לג, יא). הוא לא התאווה לשום דבר ולא היה חסר לו מאומה. מידת יעקב היתה: "שמח בחלקו". אדם זה מוגן מאימי מלחמת היצר. העובדה שלזולת יש יותר מאשר לו אינה מעניינו, שהרי יש לו הכל!
ליצר הרע אין כל אפשרות לשלוט ולהפוך לבן בית בביתו של אותו אדם, שהרי אין ליצר מה להציע לו. כל הצעותיו של היצר תתקלנה באדישות ובחוסר התעניינות. הסחורה המצויה תדיר באמתחתו של היצר, זו שבני האדם הרגילים משתוקקים אליה, אינה מעניינת כלל.