תשובתנו יוצאת מתוך הנחה, שהאירוע שתיארת אכן התרחש במציאות, וגם הנסיבות לא הצדיקו את מעשיו של אותו אדם. לעתים קרובות לכל אירוע קיימים מספר הסברים, תלוי את מי שואלים… על כל פנים, לא בפרט זה תתמקד תשובתנו.
לגופם של דברים, התשובה נחלקת לשני היבטים. היבט אחד ביחס לחרדי והיבט אחר ביחס לשואל.
האדם שעקף את התור, פעל שלא כשורה. למעשיו מתווסף מימד ששמו 'חילול ה", עבירה שהיא מן העבירות החמורות ביותר. הרמב"ם בספר הלכותיו "היד החזקה" פוסק, שאחד הענפים של חילול ה' הוא, כאשר אדם, שמצפים ממנו שינהג בדרך ראויה, מקובלת ומכובדת – אינו נוהג כך. מן הראוי להדגיש, שגם כאשר המעשה עצמו אינו אסור עפ"י דין, אלא שמאדם מסויים מצפים שינהג באופן מעולה יותר, והוא לא מילא את הציפיות, יש בכך חילול ה'.
מצות קידוש ה' והתרחקות מחילול ה' הינן מסלול עקרוני ומרכזי בדרך היהדות. כל ההולכים בדרך התורה ומצוותיה מצווים לדאוג לכך שמעשיהם יהיו מקובלים על אלוקים ואנשים כאחד. לכן בהחלט יש לבקר את ההתנהגות שתיארת.
את ההיבט הנוסף אפתח בשאלה: שלשום, כשעברתי ברחוב, זרק עלי ילד פחית משקה ריקה. הילד היה חילוני. האם יש לך דרך להצדיק את התנהגותו?
בטוחני שאתקל מצידך במבט משתומם: מה לי ולילד זה? האם עלי לקבל אחריות על כל המעשים הנעשים במדינה?
ייתכן בהחלט שאתה צודק בגישתך. אולם, לפי זה, מדוע הנך חש, שאנו אחראים למעשיו של כל חרדי אנונימי? מניין נובעת ההכללה שאינה פוסקת לרגע: 'כל החרדים עוקפים', 'כל החרדים אינם עובדים', 'כל החרדים מוצצים לשד המדינה'! מניין נובעת גישה מכלילה זו? מהו הרקע שלה?
בנקודה זו רצוני ללמד זכות! כל אדם בסתר לבו, גם אם הוא עצמו מרוחק ת"ק פרסה מקיום תורה ומצוות, מצפה שחרדי יתנהג בצורה מושלמת. הוא חש שכאן נמצא המצפן של העולם, וממילא סטייה כלשהי של מחוג המצפן הינה משמעותית מאוד עבורו.
הוא יבטא זאת בפליאה או במתקפה על הציבור החרדי כולו, אולם יסודה של הגישה הינו חיובי בהחלט. רואים בנו סמן של שלמות, חץ המורה כיוון. מובן מאליו שמבט זה מחייב מאוד. הוא מחייב אדם שומר תורה ומצוות להוות דוגמא להטבה ולהחשב בחברה לסמל של צדק ויושר.
מסקנה זו, הנובעת משאלתך, הופכת אותה למועילה ולנושאת פירות.