אמנם נכון, התקופה בה אנו חיים היא תקופה קשה מאוד. מאורעות קורעי לב מתרחשים בה לעתים תכופות, אולם עם ישראל הוכיח, שהוא מסוגל להתמודד עם קשיים גדולים מאוד, ולצאת כשידו על העליונה.
החלק הארי של רוב חיי העם בעבר לא היו חיי שלוה. כמעט תמיד הוא לחם בשונאיו, שהיו רבים ועצומים ממנו. אבי האומה, אברהם העברי, נקרא בשם זה, כי הוא ניצב מעברו האחד של הנהר, וכל העולם שהתנגד לו, ניצב בעבר האחר. עקב חוסנו הרוחני, ולנוכח בטחונו בצדקת דרכו, דרך האמונה והחסד, לא נרתע אברהם אבינו מהעובדה שהוא ניצב יחידי. הוא אזר עוז, והמשיך בדרכו.
אברהם הוריש לנו את היכולת ואת הרצון לעמוד כצור איתן לא להישבר לנוכח קשיים גדולים ולא לסגת לאחור גם כשנוחלים אכזבות. העם צעד בדרכו המיוחדת לאורך הדורות, לא נרתע מקשיים, ונאחז באמת בכל כוחו.
גם כיום, כאשר נכיר בצדקת דרכנו, יקל עלינו לשאת את משא הסבל. נדע בבירור שלסבל זה ישנה משמעות, שעמנו "עם לבדד ישכון" הוא וגורלו שונה מגורל שאר העמים.
בכל התקופות הקשות התעודד עם ישראל בזכות ציפייתו לגאולה השלמה. העם ידע שיבוא יום שהכל ישתנה בו לטובה. המלחמות תיעלמנה, האחווה תגבר, השאיפה לרוחניות תגיע לשיאה, וקרבת ה' תהיה ניכרת בכל צעד ושעל.
כיום אנו חיים במצוקה זמנית; הקשיים זמניים, והסבל יחלוף. הגאולה מתדפקת בשער. דווקא הסבל והייסורים הם המזרזים את בוא הגאולה. ה' חפץ בטובתנו, והוא ימהר לגאול אותנו מצרותינו.
נבואות הנביאים המלאות וגדושות בבשורות מעודדות על עתיד טוב יותר, עומדות עתה לפני התגשמותן. ככל שנצפה יותר לגאולה, כך נזכה לקרבה. אל לנו ליפול לזרועות הייאוש לנוכח המצב. עם ישראל צלח נהרות דם, עבר במוקדי אש, ולמרות הכל המשיך בדרכו. אויביו הקדומים אבדו ונשכחו מלב, ורק הוא ממשיך בדרכו הייחודית, דרך שבזכותה ירד שפע אורה לעולם כולו. נמשיך לקוות ולהתפלל מעומק הלב, וה' יהיה בעזרנו.