במקומות רבים בתורה מופיע הציווי שלא לפחוד מעמי כנען. וכך נאמר בפסוק (דברים ז', י"ז-י"ח): "כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם, לא תירא מהם". התורה מודיעה לנו ואינה מתעלמת מכך שעוצמת עמים אלו היא רבה, כאמור (שם ט', א'-ב'): "גוים גדולים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורות בשמים. עם גדול ורם בני ענקים, אשר אתה ידעת… מי יתייצב לפני בני ענק". אולם למרות מציאות קשה זו, התורה מצווה לא להתיירא מפניהם.
לנוכח דברים אלו נשאלת השאלה: כיצד ניתן להתגבר על מורא העלול להתגנב ללב במצבים כה קשים ומסוכנים? והרי התגובה האנושית הטבעית למראה עוצמה צבאית כה רבה היא תחושת פחד. כיצד אם כן, התורה מצווה שלא להתיירא מהם?
שאלה עקרונית זו אינה רק נחלת העבר בלבד, היא עשויה להיות אקטואלית בכל עת ובכל שעה. מלחמות ומאבקים ניצבים בפני יהודים בכל דור ודור. בכל התקופות מספרם של בני אומות העולם עולה על זה של בני העם היהודי. לעתים הם עלו במספרם עשרות מונים על מספר היהודים שניצבו מולם. גם עוצמתם הפיסית של האומות הינה גדולה לאין ערוך מזו של ישראל. גם כוונותיהם של אותן אומות ביחס לעם ישראל, הן ברורות ואינן בגדר סוד. רצונן הוא ש"לא יזכר שם ישראל עוד"! לאור כל זאת עולה וניצבת השאלה הגדולה שנשאלה ע"י הנביא (עמוס ז', ב'): "מי יקום יעקב, כי קטון הוא?" ועמה נשאלת גם שאלתנו: כיצד אכן ניתן שלא להתיירא במצב זה?
אכן, אין אפשרות למנוע השתלטות רגשות פחד על ידי הטלת איסורים גרידא. לציווי שלא לפחוד קשה למגר את הפחד. מורא ופחד לא ישכנו בלב האדם רק כאשר הוא יהיה חדור בהכרתן של אמיתות איתנות שיורו לו שאין לו ממי לפחד. ואמנם, כאשר התורה מצווה שלא להתיירא, היא מוסיפה לכך נימוק עקרוני האמור לגרש כל רגש של פחד. כאשר ניסו המרגלים להניא את לב העם מלהמשיך את מסעו לארץ ישראל מיראת אנשי הארץ, אמר להם משה (דברים א', כ"ט-ל'): "לא תערצון ולא תיראון מהם, ה' אלוקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם". ההכרה הברורה שהקב"ה הוא התומך בידינו היא המגרשת מן הלב כל צל של מורא ופחד.
האמונה בה' והביטחון בישועתו חופפות על הלוחם בשדה הקרב: גם "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", ביודעו שה' ניצב לימינו, אין הוא פוחד מבני אדם המבקשים את רעתו. כאשר הלב מלא באמונה ובביטחון בה', הפחד מגורש משם מאליו.
דברים אלו שרירים וקיימים בכל עת ובכל שעה. פחדים קיימים לאו דוקא במלחמה. גם פחדים בתחומים אחרים, כגון, נושאי פרנסה, התמודדות עם החברה ועוד עלולים להיות משמעותיים. בכל אלו באם נזכור תמיד שה' נמצא איתנו. הוא המוביל את דרכנו והוא המסייע לנו. באופן זה נוכל לעמוד במשברים.