מהו הקשר בין יריית חצים מקשת לבין רבי שמעון בר יוחאי (ל"ג בעומר).
מובא בתלמוד: רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: "כל ימיו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת בענן" (ברכות ס"ה, ע"א).
מה היתה זכותו של רשב"י למנוע את מראה הקשת ביום גשם, תופעת טבע שאין בה שום נזק לעולם?
סימן הקשת מורה על אנשי הדור שהתחייבו כליה לשמים, אך הקב"ה מרחם עליהם ונותן קשת ברקיע כדי לרמוז להם על כך וכדי ולעורר אותם לתשובה.
כך אמר הקב"ה לנח לאחר המבול: "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ… וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם, ובין כל נפש חיה בכל בשר, ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר. והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלוקים ובין כל נפש חיה, בכל בשר אשר על הארץ" (בראשית ט', י"ג-י"ז). מפרש רש"י: "כשתבוא מידת הדין לקטרג עליכם, אני רואה את האות ונזכר".
רש"י מביא גם את המדרש: "יש דורות שלא הוצרכו לאות הקשת לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בר יוחאי".
לא במקרה המלה "קשת" היא דו משמעית – מראה הנגלה בענן ביום גשם, וכלי נשק עתיק. הצד השווה ביניהם הוא ששניהם בצורת חצי עגול.
מובא בפסוק ביחזקאל (א', כ"ח): "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם', שזהו רמז על יום ל"ג בעומר. ביו"ם גש"ם עולה יום ל"ג בעמ"ר… אז ביו"ם שלש"ה ושלושי"ם (גימטריא כמרא"ה הקשת אש"ר יהי"ה בענ"ן ביו"ם הגש"ם). נראה מראה הקשת יען אשר בו ביום עלה רשב"י לשמים. עד אז לא נראתה הקשת בענן כי בדורו של רשב"י לא הצרכו לכך".
רבי אברהם שמחה מבארנוב מביא טעם נוסף מהפסוק: "כחיצים ביד גיבור, כן בני הנעורים" (תהלים קכ"ז, ד'). "הנה בהיות רבי שמעון בר יוחאי הראש והראשון שגילה סתרי תורה בספרו הזוהר הקדוש, וכל בעלי הקבלה המה עדיין תלמידיו. על כן נחשב כאילו הוא בעצמו עדיין בחיים כי לא פסק כוחו, והוא כדוגמת החץ העושה את הפעולה למרחוק. לכך ביום ההילולא שלו יורו בחיצים לאות על כוחו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי שזכותו וצדקתו לעולם עומדת".