תמיד נאלץ העם היהודי להתמודד לבדו עם תרבויות ששלטו בעולם ללא עוררין – הוא נמלט מתרבות מצרים, לחם באלילות הכנענית, נאבק באימפריה הבבלית רבת העוצמה, בחרוף נפש המשיך להילחם על עצמאותו הרוחנית בתקופת יוון ההלניסטית. נאבק בגאון בנצרות ובאיסלאם.
תמיד תבעו ממנו בצורה חד משמעית: היכנע, היטמע בתרבות ה'נאורה' השלטת, הצטרף ל'תרבות הנכונה', ל'עולם החזק'. היעלם לנצח. אולם הוא סירב, ובחר בחיים. הוא ידע שהאימפריות התרבותיות הללו – להן אמנם הכוח, העוצמה והמרחבים הגדולים והעצומים של התבל. אולם לעם הקטן, הוענק אוצר אחר: המרחבים האין-סופיים של הנצח! העם היהודי אינו גדול ואף לא חזק יותר, אולם הוא יחיה לנצח.
אתה, בן העם היהודי, שנועדת להיות שותף בגורל היהודי, מוטבעים בך כל זיכרונות העם היגע והזקן; אתה הוא בנו של היהודי הנצחי; נושא אתה בקרבך את היהודי הנצחי.
כיום קוראת לך התרבות המערבית, כפי שקראה תרבות מצרים בשעתה לאבותיך, וכפי שקראו להם התרבויות השליטות בזו אחר זו: תרבות בבל, יוון ורומא, הנצרות והאיסלאם. עליך לבחור: האם אתה שייך לעולם הגדול, רחב הידיים, לציוויליזציה של המערב? האם תהיה עלה קטן נידף ברוח הגדולה, או תישאר בן נאמן לעם היהודי הקטן ולתרבותו העתיקה בת האלמוות?