אומה אחת, קטנה וזעירה, ממשיכה להתקיים לאורך כל הדורות, אף כי לפי  כל כללי ההגיון אין לה כל סיכוי להתקיים לאורך זמן. אך בניגוד לחוקי ההיסטוריה היא חיה וקיימת. אם הרעיון נשמע לך מופלא מדי, הנך מוזמן לדלג במנהרת הזמן כ-3,000 שנים אחורנית: במרחב הים-תיכוני שולטת האימפריה הבבלית האדירה ללא עוררין. תרבותה רבת השפעה. כל עמי האזור נטמעים בה, ונעלמים כלא היו. אפילו המצרים הבוטחים בכוחם ובעצמתם, כשלו  מול העוצמה הבבלית. אף העם היהודי נדרס זה עתה תחת גלגלי האימפריה. בית מקדשו חרב, עילית העם נהרגה. היתר נפוצו לכל עבר.

במצב נורא זה, כששרידי העם שרויים ביגון ובייאוש, עומד הנביא ירמיהו ומצהיר בביטחון: כל העמים החזקים שאתם מכירים היום יחדלו להתקיים. התרבויות רבות העוצמה ישקעו וייעלמו מעל בימת ההיסטוריה. והעם הקטן והמוכה, העם הגולה – האם סבורים אתם שאף הוא ייעלם? האם חושבים אתם שהוא צועד לקראת כליה?

לא ולא! רק כאשר יחדל הים להכות בחולות אשר על שפתו. רק כאשר המית גליו תיפסק, רק כאשר לא יעלה השחר,  והכוכבים יחדלו להאיר בלילות – רק אז יחדל העם היהודי להתקיים!

"כה אמר ה', נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים – לאור לילה, רוגע הים, ויהמו גליו, ה' צבאות שמו. אם ימושו החוקים האלה מלפני, נאם ה', גם זרע ישראל ישבותו מהיות גוי לפני כל הימים."

(ירמיהו, ל"א, ל"ד-ל"ה)

ירמיהו קובע: נצחיות העם היא חוק טבע כשמש הזורחת, כמחזור הירח, כמהלכם של כוכבי הלכת.

מניין שאב ירמיהו עוז להינבא, שדווקא עם ישראל ישרוד ולא התרבויות שמשלו בכיפה – המצרית, הבבלית, החיתית, האשורית והיוונית?

מאחוריו עמדה היישות היחידה היודעת  מהו נצח; יישות שבכוחה להבטיח נצח; שהיא המקור לדברי האמת המוכחים של ירמיהו. מקור הנצח הוא האל, בורא הזמן, הקיים לנצח.

האל הבטיח לעם ישראל, שאף שתבואנה עליו תקופות קשות ביותר, אף שיגיעו ימים שהתנהגות אוייביהם תהווה איום ממשי על עצם קיומם, לעולם לא ישכח ה' את בני בריתו, לא ימאס בהם, ולא יניח לכלותם.

"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסים ולא געלתים לכלותם,

להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלקיכם."

(ויקרא כ"ו, מ"ד)

בורא העולם הצהיר: אני ה' האחד והנצחי, וגם האומה שבחרתי בה נצחית היא. אדון ההיסטוריה הוא שקבע את גורלו המיוחד של היהודי. מי שקבע את חוקי הטבע הוא שקבע את חוק היהודי הנצחי.

"כי אני ה' לא שניתי, ואתם בני יעקב, לא כליתם".

(מלאכי ג', ו').

קיבלנו הבטחה לפני אלפי שנים.

מי שהבטיח – קיים.

ההבטחה הינה עובדה כתובה;

הקיום – עובדה חיה.

אתה ההוכחה לכך!