(דברים כ"ח)

בתקופות ימי הרעה שבאו על עם ישראל בגלותו, לא היה יום שקללתו לא היתה מרובה משל חברו. מדי פעם גזרו על היהודים גזרות חדשות, קשות מן הראשונות: היהודית נושלו ממעמדם ונלקחו מהם כל הזכויות האזרחיות. הוטלו עליהם מסים רבים וארנונות וירדו לחייהם. נגזר עליהם לחיות בגטאות, ללבוש בגדים מיוחדים ולשאת אות קלון (טלאי צהוב) על בגדיהם. נגזרו עליהם גזרות גירוש וגזרות שמד. הם חשו על בשרם את ענויי האנקויזיציה, ובלב מורתח היו עדים לשרפת התלמוד. מפעם לפעם העלילו עליהם עלילות שונות ומרושעות: עלילות דם, חילול ה'חלה הקדושה', הרעלת הבארות, שיתוף פעולה עם האויב/ ים ועוד. לא אחת אמרו  היהודים באנחה: "מי יתן, ולא היינו מגיעים לימים אלו! מי יתן, והיינו יכולים לחזור לצרות של אתמול, ללא הצרות והתלאות החדשות של היום".

נתקיימה בהם התוכחה הכתובה בתורה:

"בבוקר תאמר מי יתן ערב, ובערב תאמר מי יתן בוקר."

(דברים כ"ח)

התורה ניבאה שבגלויות השונות יחיו היהודים תחת שלטון עויין ותרבינה הרדיפות, אך למרות הקשיים והסכנות, למרות הסבל, לא יפר אלוקים את בריתו, והעם היהודי ימשיך להתקיים:

"ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם-לא מאסתים ולא געלתים לכלותם,

להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיכם."

(ויקרא כו, מד-מה)

יחד עם נבואות הזעם ובמקביל לאזהרה על הגורל הקשה הצפוי לעם, קיבל העם הבטחה אלוקית מנחמת: הוא לא יכלה לעולם!

"הנני מביא עליכם גוי ממרחק, בית ישראל, נאום ה'. גוי איתן הוא, גוי מעולם הוא, גוי לא תדע לשונו, ולא תשמע מה ידבר, אשפתו כקבר פתוח, כולם גיבורים. ואכל קצירך ולחמך, יאכלו בניך ובנותיך, יאכל צאנך ובקרך, יאכל גפנך ותאנתך, ירושש ערי מבצריך, אשר אתה בוטח בהנה בחרב. וגם בימים ההמה, נאום ה', לא אעשה אתכם כלה."

(ירמיהו ה, טו-יח)

מדי שנה בשנה, בליל הסדר, אנו קוראים את ה'הגדה של פסח', ומודים לה' על שמירתו התמידית:

"ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא… והיא (ההבטחה) שעמדה לאבותינו ולנו. שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם".

בתחילת המאה העשרים הבחין הסופר הרוסי לב טולסטוי בתופעה היסטורית מיוחדת זו. בלא שידע, חזר מלה במלה כמעט על מלות ה'הגדה':

"היהודי הוא סמל הנצחיות. הוא, שהשחיטות והעינויים לא יכלו להשמידו, שאש האינקוויזיציה או חרבה לא יכלו למחותו מעל פני האדמה. הוא, שהיה הראשון שפרסם את דברי האלוקים, הוא שהיה זמן כה רב שומר הנבואה, ומסר אותה ליתר האנושות – אומה כזאת אינה יכולה לכלות. היהודי הוא נצחי, סמל הנצחיות".

השואה באירופה שחלק ניכר מן העם הושמד בה, מהווה הוכחה נוספת למהלך זה. למרות המכה האיומה שניחתה עליו, העם היהודי התאושש וממשיך להתקיים. הייתה זו מכה אנושה מאוד. מכה שאין דומה לה בהיסטוריה, אולם ההבטחה "לא אעשה אתכם כלה", חזקה מכל מכה.

אמר אדריאנוס, קיסר רומי, לרבי יהושע בן חנניה:

"גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים".

ענהו ר' יהושע: "גדול הוא הרועה שמצילה".

(מדרש אסתר י, יא)