"כיצד הם הלכו כצאן לטבח?" שואלים היום (לפעמים בציניות לא מועטה).

השאלה אינה מוצעת בדרך של חקירה אובייקטיבית של הנושא הכאוב. יותר משיש בה שאלה, יש בה התרסה כלפי דמותו של היהודי המעונה. הוא נראה, לאלו שהציגו שאלה זו, כיהודי גלותי, אשר אין לו כוח לעמוד מול אלו המאיימים על חייו.

למעשה, שאלה זו נשאלה כבר לפני שלשת אלפים ושלוש מאות שנה בתורה: "איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה?" (דברים ל"ב, ל'). במילים אחרות, נוסח השאלה הוא: כיצד שיתק פחדו של זקיף גרמני אחד את רצון החיים של מאות, אשר הצטופפו בקרונות להובלת בקר?

שאלה זו היא אכן שאלה כואבת ונוקבת. בקרונות אלו הצטופפו לא רק רבנים ויושבי על מדין. היו בהם גם משכילים ואפיקורסים, אשר ברחו זה מכבר מתדמיתו של היהודי הגלותי… גם הם לא ניסו למרוד ולהרים יד. כיצד קרה דבר זה?

התשובה כתובה גם היא בהמשך הפסוק: "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם".

אכן, הפאסיביות באותם הימים לא היתה דרך שנתפסת כהתנהגות טבעית. סדר הענינים התרחש כך ולא אחרת, מפני שכך נגזר ממרום: "כי צורם מכרם וה' הסגירם".

אין כוונתנו לומר, שלא קיימת כלל דרך לפרשנות ראציונאלית לאי התנגדותם של המובלים לטבח. ללא ספק, ישנן מספר סיבות הקשורות כולן בפחד הנורא ששיתק את כולם מפני אכזריותו חסרת הגבולות של הצורר הנאצי ימ"ש. אך התהליך הפוך. הנבואה המרה שהובטח בה כי יבוא יום שבו ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה – היא שגרמה לאותן סיבות טבעיות שהביאו להליכתם של רבים אל מותם הנורא ללא נסיון התנגדות.

הדבר דומה לעוד מאות ואלפי מאורעות אשר התרחשו מסיבות טבעיות, לכאורה, אך יד עליונה הביאה להיווצרותן של אותן סיבות טבעיות. כך גם התרחשה פורענותו הראשונה של העם היהודי, גלות ושעבוד מצרים. אילו היה אז פרשן פוליטי, היה מנסח זאת בערך כך: "החשש מפני השתלטותו של מיעוט אתני קטן על מרכז הממלכה המצרית, מדיר שינה מעיני השלטונות. מומחים מזהירים מפני עשייתו יד אחת עם גורמים עויינים מבחוץ, ברית שתביא בסיומו של התהליך, לסילוקה של הממלכה המצרית ממפת העולם…"

אמנם התורה עצמה מעידה כי זו היתה הסיבה שהביאה להשתעבדותו של פרעה בעם ישראל: "הבה נתחכמה לו, פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (שמות א', י'), אך יחד עם זאת, מתוך נבואתו של יחזקאל, לומדים אנו כי הקב"ה החדיר מחשבות אלו בליבו של פרעה מפני חטאיהם של בני ישראל אשר פרקו עול במצרים (יחזקאל כ').

גם כאן בהקשר לשואה, יאמר ברורות: תהיינה הסיבות אשר תהיינה, עובדה שאין להכחישה היא, כי סיבות אלו לא אירעו למיעוט אחר. לא ידוע על אחרים אשר הלכו כצאן לטבח בממדים מספריים כה גדולים כמו אלו של העם היהודי. סיבות אלקיות הביאו לפורענות הגדולה הזאת, אולי הנוראה והגדולה שידע העם היהודי מיום היותו לעם.

לנו חשובה יותר התשובה לשאלה השניה הנשאלת בחלל העולם היהודי שלאחר שנות המלחמה. "מה זאת עשה אלקים לנו?"

חלק לא מבוטל מהשואלים לא ציפה כלל לתשובה, ומיהר לכפור ולפקור. אך דוקא היא הנותנת. דווקא העובדה שהיה זה אירוע אשר אינו נתפס לפי שום אמת מידה, תופעה הנחשבת כמשוללת הסבר, מאששת את ההכרה כי יד מכוונת עליונה סובבה את המאורעות הללו.

בשואה מתגלית הנהגת ה' לפי הצופן המקובל של "מידה כנגד מידה". דרכו של הקב"ה להביא לתיקון בדומה לקלקול. אין זה אמצעי ענישה, כי אם מחסום בלתי עביר בפני חטא בעתיד.

ברלין, העיר שמתוכה פרצו ההתבוללות והרפורמה, העיר שזרעה הרס רוחני בקהילות יהדות אירופה, שימשה גם כנקודת זינוק לחורבן שבא על קהילות אלו. משם יצא הצורר להשחית.

מאותה ברלין, שהפכה בעיני המתבוללים לירושלים, יצאה רוח סועה וסער. משמים נטלו את הבחירה החופשית. הצוררים סייעו לעצור את השקיעה בעמקי החטא.

החוקים שנחקקו בגרמניה מנעו מיהודים את היכולת לחטוא.

בדורות קודמים הועמדו היהודים בניסיון המרת הדת, בברירה בין מוות כיהודים לבין הצטרפות לדת אחרת. תורת הגזע הנאצית לא אפשרה פתח מילוט.

אילו הוצעה ליהודים שבאותו דור הצלת חייהם על ידי התנצרות, רבים היו נעתרים להצעה, כי הלא גם קודם לכן מאסו בדתם. אך הרדיפה לא היתה תלויה בדבר, היא נאחזה בעצם קיומו של העם היהודי. שורשה היה שנאה כלפי הקדושה החבויה בנפש היהודי.

בנירנברג שבגרמניה חוקקו לראשונה את חוקי גזע שהפלו את בני העם היהודי, ואשר בסופו של דבר הביאו אל הצעד שראו הצוררים כ"פתרון סופי". מגרמניה פשתה הכפירה ועד לליטא הגיעה, וממנה גם נפוצו בשורות ה"פתרון הסופי".

שנים רבות לפני עלייתו של הצורר הנאצי לשלטון, היה מי שחזה את הדברים. רבי יצחק משה דרשן, מי שהתפרסם בעולם היהודי בתואר "המגיד מקלם", הבהיר חזור והבהר כי יבוא יום והעם היהודי (אשר חלק מבניו נטש את היהדות, במידה שלא היתה בדורות קודמים), עלול חלילה לתת את הדין ולפרוע את השטר. בדרשה שנשא לפני קהל מאזיניו שבעים שנה לפני פרוץ מלחמת העולם, התבטא המגיד במילים הבאות:

"הגרמני לא ירדוף את היהודי סתם כך, ולא יהיה פשוט מיצר לישראל בשעה שירים ראש, אלא הוא יעשה משנאת ישראל מין 'שולחן ערוך', רחמנא ליצלן.

מורי ורבותי! שימו זאת על לבבכם, כי על חטא ה'שולחן ערוך' של גייגר (מתקן התקנות הרפורמיות), יקום 'שולחן ערוך' חדש, נוסח גרמניה, נגד כלל ישראל. ושם, רחמנא ליצלן, יהיה כתוב: "הטוב שביהודים הרוג, הטוב שביהודים הרוג".

תמורת ה'שולחן ערוך' הרפורמי, שהותרו בו נישואי תערובת עם נכרים, יבוא יום שהנכרים יחברו 'שולחן ערוך' משלהם, שבו יאסר על נכרים לבוא בקשר נישואין עם יהודים".

גם תחזית זו התקיימה במלואה. גרמני שעבר על חוק זה נענש קשות.

הדברים נאמרו עוד לפני שנולד מנהיג הרייך, ויותר מששה עשורים טרם עלותו לשלטון. הם התפרסמו בזכרונותיו של הרב יעקב מזא"ה. כשנאמרו הדברים, הם נשמעו משוללי יסוד וחסרי הגיון מינימלי. גרמניה היתה אז גן עדן למשכילים ומתבוללים, תלמידי תלמידיו של גייגר, אבי הרפורמה בגרמניה. יהודים תפסו משרות רמות בכל תחומי המסחר, המדע והתרבות בגרמניה. די אם נזכיר כי אבות הפיסיקה המודרנית, הפסיכולוגיה ועוד, באו מערי גרמניה. מי שניסח את חוקת גרמניה בין שתי מלחמות העולם היה שר החוץ היהודי שלה. גם אלו שהביאו לה כבוד בעולם המדע והספרות היו המוני מתבוללים יהודים למחצה, לשליש ולרביע, אשר זיכו אותה ברבע מפרסי הנובל שלה, למרות שהיוו פחות מאחוז מאוכלוסייתה של המדינה.

מאין ידע המגיד לחזות כה מדויק וכה מוקדם תקופה שבה ינוסח 'שולחן ערוך חדש נוסח גרמניה', הם חוקי נירנברג והחלטות ועידת ואנזה, אשר קראו להרוג את הטוב שביהודים?

בתורה אנו קוראים את דבריו של הקב"ה למשה רבנו טרם מותו:

"ויאמר ה' אל משה: הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו, ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול. ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא: 'הלא על כי אין אלקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה'. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה, כי פנה אל אלהים אחרים" (דברים ל"א, ט"ז-י"ט).

לפנינו, איפוא, נבואה קשה ומרה לא רק על עצם הצרות: "והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות", אלא גם על התוצאה המרה שתבוא בעקבות הצרות: "הלא על כי אין אלקי בקרבי", כפירה בעיקר והחלטה כי לית דין ולית דיין.

לנוכח העובדה שהעונש לא יביא לתהליך של שיבה לה', אלא להעמקת החטא, הוא ילווה בהסתר פנים: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא".

הנבואה המרה הזו מסתיימת במילים: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל… והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים ל"א, י"ט-כ"א).

במילים אלו מתבקשים בני ישראל לתעד לדורות את הנבואה הקשה על הפורענות המרה שתפקוד אותם בעקבות חטאיהם. נבואה שהתאמתה!

בעת שעלה הצורר לכס השלטון, לא ניתן היה להבחין בין יהודי לגוי. ההבדלים ביניהם טושטשו עד לבלי הכר. במסגרת "תורת הגזע" חיפשו אחר שורשיהם של מתבוללים והחזירו אותם לעמם בכפיה.

אחד החוקים הבולטים אסר נישואין בין העמים. הגרמנים הפעילו מערכת התרעה כדי לעזור ליהודים לשמור על איסור זה, שהוא בסיס לחיי יהודי על פי דעת התורה. החוק שחייב נשיאת טלאי צהוב יצר אמצעי זיהוי ליהודי.

חוק אחר דן בשמותיהם של היהודים. בתקופה זו רבים היו היהודים בגרמניה שנשאו שמות נוכריים. הגרמנים כפו עליהם לחדול מכך. נחקק חוק שכל יהודי חייב להוסיף לפני שמו את השם "ישראל", וכל אישה יהודיה את השם "שרה".

גם הכליאה בגיטאות מנעה את המגע בין יהודים לגויים. הגרמנים אסרו על היהודים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר שתחת חסותם.

במשרדים הממשלתיים הונהגו כללים מיוחדים לשיחה טלפונית עם יהודי כדי להבדילו מכל אזרח אחר. כך גם נמנעה מיהודים הכניסה למסעדות, ובכך ניצלו יהודים רבים ממאכלות אסורים.

משום שהעריצו את הרופאים הגרמנים, סבלו מידיהם עינויים אכזריים. בתי הכנסת שכבר נחרבו על ידי הרפורמים בכך שחיקו את מנהגי הכנסיות הנוצריות, נשרפו בליל הבדולח.

הקהילות שנהרסו מבחינה רוחנית, התפוררו גם פיזית, נסתם הגולל עליהן.

כך התאמתו במלואם דבריו של ה"מגיד מקלם": "על חטא השולחן ערוך של גייגר יקום שולחן ערוך חדש בנוסח גרמניה: 'טוב שביהודים הרוג'".