כל בוקר, עורך היהודי אימון קצר… באהבה. זהו אימון הבא לחזק בלבו את האהבה לזולת. אורכו של התרגיל קצר ביותר. הוא משולב בתפילת שחרית בבית הכנסת, תפילה שמתפלל היהודי מדי יום ביומו. אם מבצעים תרגיל זה בתמידות, אזי זוכים שרירי הלב האנושי לעיסוי, המסייע להם לשמור על גמישותם ועל רכותם, גם כאשר הם יוצאים לשוק החיים. שוק זה מוכר לנו. משתוללים בו יצרי אנוש קטנוניים ואינטרסים אישיים הנותנים בו את הטון. כידוע, אלו הורסים כל חלקה אנושית טובה.
אכן, זוכים מבצעי התרגיל היום-יומי הזה למקדם ביטחון מופלא, המעניק להם סיכוי סביר ששום עורק אנושי לא ייסתם על ידי טרשת האנוכיות.
למעשה, זהו צו מפורש בתורה. אם נתבונן באיטיות ונקרא כל מילה הכתובה בו, נבין מדוע אדירה האנרגיה האצורה בו, ומדוע בכוחו לשמור על רעננות לבו של היהודי.
אלו הן מילות הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמר. כה תברכו את בני ישראל… יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו', כ"ב-כ"ז).
הכהנים שבין המתפללים נוטלים את ידיהם ומתייצבים על הדוכן בנכונות נפשית עמוקה לברך את קהל הנאספים. על הדוכן הם מחכים עד שיוזמנו על ידי הקהל ויתבקשו לשאת את ברכתם. אחד מן הקהל קורא: "כהנים!" ואז, רק אז, הם פותחים בברכה. זו נקודת ציון ראשונה שתסייע לנו להבין את מהות התרגיל כולו.
הנוסח המושלם של הברכה הוא: "וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". זהו חידוש שלא מצאנו בשום מצווה אחרת. השאלה המתעוררת היא וכי בשאר המצוות אין חובה לעשותן באהבה? מדוע אם כן רק כאן, בברכת הכהנים, נוספה מלה זו?
חכמינו זכרונם לברכה הבינו כי האהבה היא המפתח לאפשרות שהברכה תחול.
בבוא התורה לצוות את הכהנים לברך את העם, היא אינה רוצה מהם את ברכת השפתיים בלבד, כי אם את ברכת הלב. אם הלבבות לא יתעוררו ולא ינועו האחד כלפי רעהו בשעת הברכה, אין יכולת לחול על עם ישראל השפע האלוקי המופיע בסוף ברכת כהנים זו: "ואני אברכם". הכהנים חייבים לפתח בלבם רצון ושאיפה שהמבורכים על ידם אכן יזכו לברכה הראויה. הם חייבים לאהוב אותם, לתרגל בלבם תכונה זו של אהבת ישראל. שכן, כאמור, רק אם מדה זו כובשת את לבם, יש ערך, כח והשפעה לברכתם. מדה זו יכולה להתעורר רק בלבו של אדם טוב עין.
בכל בוקר פונה הקהל בנכונות נפשית אל הכהנים ומבקש מהם ברכה. המתפללים מרכינים את ראשיהם, עוצמים את עיניהם ועונים "אמן" כנגד הכהנים הנושאים כפיהם ומברכים את העם. הלבבות של המברכים והמבורכים כאחד נפתחים איש כלפי רעהו. טוב עין הדדי זה גורם לברכתו של האלוקים שתחול על הציבור כולו. וכל אחד מהקהל זוכה להתעוררות האהבה האנושית בלבו, לתחושת ההזדהות עם הכלל, לפלח נוסף של נדיבות ושל עין טובה.
אם יחושו בעליל – הכהן המברך והציבור המתברך – כיצד נפתחים באותה שעה מעיינות האהבה בלב, או-אז, אם יקחו פירור מרגשות אלו, שהתעוררו בלבם, אל שוק החיים, תשתנה דמות החברה ואיכות חייה.