אירגון אחזקת המשכן ונשיאתו לאורך המסעות ברחבי המדבר, הוטל על שבט לוי. כל משפחה היתה אחראית לחלק אחר.
והנה, בהגיע התורה לחלוקת התפקידים, היא מקדימה את קהת האח הצעיר (במדבר ג', א'-ט"ז). רק לאחר שהוגדרו המטלות שהוטלו על קהת, מתפנה פרשתנו לגרשון, בנו הבכור של לוי, ואומרת: "נשא את ראש בני גרשון גם הם…" (במדבר ד', כ"ב).
מדוע ציוותה התורה להעדיף את קהת, אחיו הצעיר, על פניו? האמנם נמצא פגם כלשהו בהתנהגותו של גרשון?
חס וחלילה! חסרונו היחיד של גרשון היה עצם היותו… בכור. עובדה זו היתה לו, במקרה זה, לרועץ.
מהות התפקיד היא שגרמה להעדפה. הואיל ועל קהת הוטל לשאת במסעות המדבר את ארון העדות, משום כך הוזכר קהת ראשון. כבוד התורה ולוחות הברית המונחים בארון, מחייב להזכירו קודם. אולם, העיקר עוד נשאר תמוה: מדוע לא מסר משה את הארון לבכור?
מתברר, שהפקדת הנשיאה של הארון בידי הבן הבכור, עלולה היתה לגרום לתוצאות שליליות. כהקדמה לבירור העניין, נפנה את שימת לב הקורא לתופעה מקראית מעניינת.
מאז אדם הראשון, חוזרת על עצמה התופעה של דחיקת הבכור מעמדות ההנהגה:
מימי קין והבל ועד הדורות הרחוקים, אנו רואים תופעה זו. הבל נרצה בעיני ה', וקין הבכור נמאס. כך היה הדבר גם בימי נח: שם אולי לא היה הבכור בין בני נח. ישמעאל מפנה את מקומו ליצחק, ובין בני יצחק – עשו ליעקב. בין בני יעקב – ראובן ליוסף, בין בני יוסף – מנשה לאפרים, ועיקר השלטון ניתן ליהודה. גם משה היה צעיר מאחיו אהרן, ודוד היה הצעיר שבאחיו (רש"ר הירש – בראשית מ"ח, י"ט).
עובדה זו מלמדת שאין המוסריות ושאר הרוח עוברים בירושה. על האדם לרכוש אותם בעמל רוחני מפרך, כשהוא משקיע בהם מתוך משאבי לבו הוא. הואיל והאישיות המוסרית היא העיקר בחיי אנוש, והיא הקובעת ומעצבת את דמות האדם, הרי הנהגת החברה חייבת להיות בידי אישים מעולים אלה. מסיבה זו גם הפעם ניתן משפט הבכורה לצעיר האחים. בניו הם אלו שיישאו את ארון העדות.