"אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם" (ויקרא כ"א, א'). חז"ל דרשו מהפסוק: "אמור… ואמרת", להזהיר גדולים על הקטנים.
חובתם של ההורים להקנות לילדיהם חינוך יהודי מעולה, מהווה את אחת המצוות הבסיסיות.
חובה זו מודגשת בפרשה הראשונה של "קריאת שמע". לאחר הפסוק "שמע ישראל" שהוא יסוד האמונה, מופיע הציווי: "ושננת לבניך" (דברים ו', ז'). "קבלת עול מלכות שמים" אינה מצטמצמת במה שמקבל האדם על עצמו, הוא חייב להקנות ערך זה גם לילדיו אחריו.
הבורא מציין את שבחו של אברהם אבינו: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'" (בראשית י"ח, י"ט). את הביטוי "כי ידעתיו" מפרש רש"י: "לשון חיבה", לאמור, הקב"ה הודיע את חיבתו הגדולה לאברהם אבינו בשל הנימוק שהוא מחנך את ביתו בדרך ה'. מעלות עצומות היו לאברהם אבינו. הוא היה אבי המאמינים ומסר את נפשו על אמונתו, הוא היה גם עמוד החסד הצרוף. ומכל המעלות הללו לא מצא הקב"ה לשבחו, אלא בכך שחינך את בני ביתו להמשיך בדרכו.
מאברהם אבינו למדו בני הדורות הבאים לשים דגש על מסירת המורשת לצאצאים. משימות החינוך תפסו מאז ומתמיד מקום מרכזי בתודעת העם. קיום התורה ומצוותיה בישראל מבוסס על העברת המסורה מדור לדור, כפי שהתוותה התורה: "תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב" (דברים ל"ג, ד'). על ההורים לראות עצמם כחוליות בשרשרת מעבירי המסורת – מאברהם אבינו, דרך דור מקבלי התורה בסיני, עד לזמננו אנו ועד לדור האחרון.
ההורים חייבים ללמד את ילדיהם תורה החל משחר ילדותם. לימוד התורה בישראל החל מן הגיל הרך, היה לתופעה קבועה בעם ישראל. זמן רב לפני שכל העולם סביב ידע חינוך מהו, עסקו בישראל בהוראה, עד שהביטוי "תינוקות של בית רבן" הפך למושג נפוץ ומקובל.
מחנך מעולה משול לכוס המלאה על כל גדותיה. כל זמן שממשיכים ליצוק לתוכה היא שופעת, עד שכל סביבותיה מתברכים ומושפעים ממנה. כך גם דמותו של מחנך אידיאלי. הוא עסוק תדיר בהשתלמות עצמית, ומן התכנים החיוביים הרבים שהוא יוצק לתוכו, מושפעים המחונכים על ידו.
אין לך אדם שאין לו השפעה על סביבתו, קל וחומר להורים ומורים שהתנהגותם מהווה דוגמא אישית לילדיהם ולחניכיהם. לפיכך, גדולה חובתו של כל הורה ומורה להשתדל להקרין על סביבותיו דרך חינוכית מעולה.