חכמתו של האדם הינה מוגבלת. אמנם לעתים היא מעניינת, עמוקה וקולעת אל המטרה, אולם עליה להיות כפופה לביקורת. חכמה ללא גבולות, ללא סייגים, עלולה לגלוש אל תחומי הטעות וחוסר הדיוק.
הסייג המשמעותי ביותר של האדם החכם הוא יכולתו לשתוק, לעצור מעט ולהתבונן, לעצור מעט ולחשוש שמא טעה.
כוחה של השתיקה הינו כה משמעותי, עד שכבר נאמר: "גם אוויל מחריש – חכם ייחשב". השקט שבין המלים, השתיקה בינות לדיבורים, חשובים הם. בונים הם אט אט את היכלי החכמה.