לעומת המגמה המקובלת לחפש תמיד בחוץ את האחראי למחדל ואת האשם בכישלון, מפנה היהדות את מבטה פנימה. האדם עצמו הוא הנושא באחריות לגבי מאורעות שונים המתרחשים בחייו.
מבט זה מהווה גם פתח תקווה לעתיד. בהתאם לקו זה בכוחו של האדם לשנות את עתידו, לשפר את דרכיו ולקוות לזמנים טובים יותר. ויותר מכך, האדם עצמו הוא היחיד המסוגל להביא לשינוי זה. "אין אני לי – מי לי?" ללא מאמץ עצמי, ללא ניסיון לשיפור אישי – רחוקה הישועה. לעומת זאת, עבודת האדם לשיפור מידותיו ותיקון טעויות ומחדלים הם המקרבים את הפתרון ונוסכים תקווה לגבי העתיד.