המילים "ימים נוראים" הן הצופן ההיסטורי לעבר, להווה ולעתיד של עם ישראל.
_x000D_
הבה נאזין לאחד מחכמי התלמוד, המסביר מה מתרחש במרום בימים אלו: "אמר רב כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחים בראש השנה. אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים. רשעים גמורים נכתבים לאלתר למיתה, בינונים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכפורים; זכו, נכתבים לחיים, לא זכו, נכתבים למיתה" (מסכת ראש השנה ט"ז ע"ב).
_x000D_
מאז היות האדם, הוא יצר לעצמו אידיאלים. הללו נוצרו בשכלו ובהשפעת סביבתו. אולם הם אינם משקפים את מהותו האמיתית. מהותו של האדם היא שאיפותיו. הן משקפות לא רק את טיבו של האדם ואת מצבו הרוחני והנפשי, הן תעודת הזהות שלו.
_x000D_
המייחד את האדם, המבדיל בין אדם לאדם הן השאיפות, תוכנן ועצמתן.
_x000D_
הדרך היחידה לבחון את תוכן שאיפותינו ואת עצמתן, היא המעשים. מעשי האדם הם המשקפים את תוכנו הפנימי ואת מהותו. המעשים הם גם הדרך היחידה המשפיעה על עיצוב השאיפות. כל נדבך שהאדם מניח בדרך להגשמת שאיפותיו, יוצר בו דחף לבניית נדבך נוסף. זוהי המשמעות של מאמר חז"ל: "מצווה גוררת מצווה". במעשיו קובע האדם את זהותו ואת אישיותו הפנימית.
_x000D_
קביעת הזהות היא המטרה שלמענה נשלח האדם לבלות את חייו בתבל: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע… ובחרת בחיים" (דברים ל`).
_x000D_
אדם שבחר את הטוב, קבע את זהותו הרוחנית כחלק מן הטוב, ולפיכך, קיומו הוא נצחי, כנצחיותו של הטוב.
_x000D_
לעומתו, אדם שבחר ברע, קבע את זהותו כחלק מהרע, ולפיכך, גם חייו אינם חיים. חייו הם ארעיים כארעיותו של הרע!
_x000D_
כאן אנו מגיעים לשלושת הספרים הנפתחים בראש השנה. הימים הנוראים הם ימי מבחן לאדם הרוחני. בימים אלו נבחנת אישיותו של האדם ונבחנות שאיפות ליבו. הבחינה היא בסתר הלב. על כל אדם להגדיר את עצמו, לאיזו קטגוריה נוטות שאיפותיו (וממילא מעשיו). אם שאיפותיו חיוביות, כנות וטהורות, אם הן גם בעצמה הדרושה, כי אז הוא חי. אין זה גזר דין, זו היא המציאות עצמה.
_x000D_
אם אין לו לאדם שאיפות רוחניות, האדם הרוחני שבו מת. וגם זה אינו גזר דין פתאומי, זו היא מציאות.
_x000D_
האנשים המכונים בינוניים, הם בעלי שאיפות טובות, שטרם הפכו אותן למציאות איתנה בליבם. בתוכם מתרוצצות השאיפות הנכונות יחד עם שאיפות שליליות, והן מצויות במלחמה מתמדת זו מול זו. לעתים, אנשים אלו חשים בבושה על מעשים שאינם הולמים את שאיפותיהם. לאנשים אלו ניתנו עשרת ימי תשובה, כדי שיוכלו להגדיר את השקפותיהם ויהפכו אותן למציאות קבועה. מציאות שתעניק להם זהות מוגדרת.
_x000D_
ספרי החיים והמתים הם הקטגוריות שהאדם משייך את עצמו אליהן בעת מבחן. העובדה שאנשים מסוימים, הידועים כרשעים, ממשיכים לחיות לאחר ראש השנה, אינה סותרת קביעה זו.  אלו אנשים שמתו מבחינה רוחנית.
_x000D_
מדוע שעת המבחן היא בראש השנה? מהו הייחוד של הימים הנוראים?
_x000D_
האדם קובע את זהותו. קביעה זו מתמשכת על פני כל ימי חייו. התחנות המזדמנות לאדם בדרך חייו, מאפשרות לו לבטא את אישיותו בהכרעותיו.
_x000D_
האנשים חשופים לדילמות שונות. האחד עסוק בשאלות מפליגות על אודות זהירות מרבית בכבוד הזולת ובכבוד ה`. לעומתו, האחר מתלבט בתחתית המדרגה האם גם לרצוח או רק לשדוד. בין שני הקטבים מתמודדת האנושות כולה בשאלות ערכיות שונות.
_x000D_
לפי אותה חלוקה עלינו להתייחס למאורעות שונים בחיינו. מקרה אסון הקורה חלילה במשפחה, משמש במקרים רבים כתחנה בחיי האדם. רגע של חשבון נפש, שבו יכול האדם ליצור שינוי מהותי בחייו. גם אסונות לאומיים שימשו לאנשים שונים נקודת מפנה בחייהם. יש אשר החליטו להתחזק באמונתם ובשמירת מורשתם, ואחרים – להפך.
_x000D_
כל מאורע קיצוני מזעזע אפוא את האדם משלוות חייו ומכריח אותו לנקוט עמדה, לכאן או לכאן.
_x000D_
למעשה, זוהי משמעותם של הימים הנוראים. מלבד קדושתם, האווירה הציבורית הנאותה באותם ימים, התחושה של חשבון נפש כללי וההשתתפות הגדולה והמלוכדת של ציבור רחב בתהליך ה"תשובה" – כל אלו מקילים את הצטרפותו של הפרט למעגל השבים. ימים אלו חייבים לשמש כמנוף כביר שיעלה את האדם משגרת חייו ומאדישותו, שיאלץ את האדם לבחור בדרך חדשה ובשאיפות נכונות. אדם המתעלם מכך, מגלה בבחירתו זו (גם האדישות היא בחירה!) כי הוא אדם אדיש, מת מבחינה רוחנית.
_x000D_
למעשה, יום הכיפורים יוצר תפנית חדה בעולמו הרוחני של האדם. ביום זה מגיעות לשיא התחושה הפנימית והשאיפות הכמוסות. ביום זה משתחרר האדם מכל הכבלים הגשמיים. זהו יום שאין בו אכילה ושתייה ואין בו מצווה מעשית מיוחדת (לא שופר ולא מצה, לא סוכה ולא לולב). זהו יום שבו נמשלו ישראל למלאכי השרת. יום המוקדש כולו לבחינת מצבו הרוחני של האדם, להתבוננות פנימית במעשיו ובמחדליו.
_x000D_
עדויות היסטוריות וגם מאורעות בדורנו מספרים, שגם אנשים הרחוקים מקיום מצוות בכל השנה, חשים ביום זה תחושה מיוחדת. גם אם אין הם יודעים את טיבה, גם אם יקראו לה בשמות אחרים.
_x000D_
תחושה זו היא חבל הטבור שבו קשור היהודי אל רחם תורתו – היהדות. היא המזינה את מה שנקרא בשפת העם: "הנקודה היהודית".
_x000D_
זו היא המתנה שהעניק ה` לעמו: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם" (ויקרא ט"ז, ל`). גם למי שניתק את עצמו מהמסורת ומהמורשת היהודית, מדעת ושלא מדעת, גם למי שחטא, התרחק והשליך הכול מאחרי גוו, מעניק יום זה הזדמנות בלתי חוזרת, לאחוז בקצה החבל ולהתרומם…

_x000D_