נפתח במסקנה: במלחמה בין הטוב לרע, נאחז בכלי הנשק שירשנו מאברהם אבינו, נשק הגאווה היהודית. זהו כלי הנשק היחיד שנותר בידינו. אברהם אבינו היה יחיד ובודד במלחמתו, אך הוא הגיע להכרת האמת, שמשמעותה: "בשבילי נברא העולם" – הקב"ה צריך אותי, כביכול, ואני מצדי יכול להעניק לו ולהתחסד עימו. מכוח מסקנות אלו, הוא עמד בכל הניסיונות.

זהו, איפוא, ניסיון חיינו. מוטל עלינו להבין: מי אנו? מה מתרחש סביבנו? וללמוד מכך מה חובתנו בעולמנו. אם במלחמה גשמית הכלל הוא: דע את האויב! על אחת כמה וכמה שבמלחמה הגדולה, מלחמת היצר, תקף כלל זה. אם לא נשכיל לדעת היכן נמצאים כוחות האויב, ומהם הכלים להלחם בו, אין לנו סיכוי לנצח.

"ואמנם, העולם הזה דומה ל"גן המבוכה", שרבים בו השבילים המתפתלים. מהם שבילים ישרים ומגיעים אל המטרה, ומהם שבילים המטעים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. המהלך בין השבילים לא יוכל לראות ולדעת אם הוא מהלך בשביל האמיתי או בשביל כוזב, שכן כולם נראים שווים. רק מי שכבר עומד באכסדרה שבמרכז, רואה לפניו את כל השבילים, ומבחין בין האמיתיים לאלה הכוזבים, רק הוא יכול להזהיר את ההולכים באיזו דרך ילכו. מי שהולך על פי ראות עיניו, וודאי יאבד ולא יגיע אל היעד" (על פי "מסילת ישרים).

במתן תורה הונחה לפני עם ישראל תכנית מעשית ומפורטת של חיים לאור רצון הבורא והמצוות, חיים שבאמצעותם מסוגל כל יהודי לחיות את חייו במסלול עילאי של רוחניות ודבקות בשכינה. היהודי נקרא לבחור בחיים, כפי שנאמר: "ובחרת בחיים". כלומר, למצות את פוטנציאל החיים שניטע בו.

לעומת האפשרות לחיות חיי נצח, ניתנה האפשרות לחיות חיים גופניים גרידא. הללו אינם מכילים את מרכיב הנצח, ויכולים להיקרא "חיים" רק ב"מרכאות כפולות" ובאופן מושאל. שהרי מהו ערכם של פירורי חיי שעה, לעומת חיים שהווייתם קשורה אל הנצח?

למסקנה זו, שהיא לכאורה פשוטה להבנה, קשה מאד להגיע כאשר מבוססים בתוככי חיי החומר, וטועמים ללא הרף את ה"סחורה" שמציע העולם החומרי. לעומת זאת, התבוננות מעמיקה, חשבון נפש, ובעיקר טעימה מהחיים הקשורים לנצח, בכוחם להראות לרוצה בכך את מאזן החיים הנכון.

"רק היום!"

הידיעה שהחיים, ובפרט חייו של היהודי, הם רצף של קשיים, של ניסיונות ושל התמודדויות, מסייעת לו להתמודד בשעת קושי ובזמן נפילה. הכנה מוקדמת היא דרך להתמודדות. לימוד מתאים מכין את האדם לשעה שייבחן על ידי ה` ויימצא ערוך ומוכן למלחמה.

מסכת חיינו מורכבת מאוסף של ניסיונות. לעיתים, הניסיונות נראים דומים, כמו חוזרים על עצמם, והם הופכים לשגרה אפורה חסרת גיוון. מסיבה זו, גם ההתמודדות נעשית בלי להקדיש את מלוא תשומת הלב. אך זוהי טעות, שכן כל יום והעבודה הרוחנית שלו, כל יום והבחירה בין הטוב לרע שלו. יום שחולף – לא ישוב! עלינו לראות בכל ניסיון – ניסיון חד פעמי. בכוחה של הידיעה כי הניסיון הוא חד פעמי, לשמש כמנוף רב עוצמה, כאותן מודעות המבשרות על מבצעים שהם "רק היום", ויש בכוחן להביא לקוחות ממרחקים, כדי שלא להחמיצם. כך צריכה להיות הרגשתנו כי הניסיון המסויים הזה, הוא "רק עכשיו", וההזדמנות לזכות ולעמוד בו היא רק הפעם.

אם נשכיל לצעוד בדרך זו ולהגיע עד סופה כשידינו על העליונה, אם נתגבר על כל ניסיון, הרי שהשלמנו את ייעודנו בעולם.

הניסיונות שונים מאדם לאדם. רק הכרה אחת חייבת להיות זהה ומשותפת לכולם: סוד ההתגברות על הניסיון. הרצון להלחם נגד המכשולים, להדוף את עצת היצר, להיאבק בו ולבחור בטוב!

הניסיון והבחירה ירדו לעולם כרוכים זה בזה, במטרה להרים את האדם טפח מעל הקרקע.