רבי נתן צבי פינקל, המכונה בפי כל "הסבא מסלבודקה", חלה. הזעיקו את הרופא. מדד את החום, הסכית לפעימות הדופק, הביט באישוני העניים, ואמר: "יפתח מר פיו ויוציא לשונו".
_x000D_
ביקש לראות, האין זו דלקת גרון. פתח הסבא פיו, אך הותיר בו לשונו. התקשה הרופא לראות. "יוציא מר לשונו", שב וביקש.
_x000D_
 והסבא הנמיך לשונו, ולא הוציא…
_x000D_
נבוך הרופא, "היש למר פצע בפה? משהו מפריע להוצאת הלשון?"
_x000D_
"לא", השיב הסבא.
_x000D_
אם כך, מדוע אינו מוציא לשונו, כפי שביקשתי?
_x000D_
והסבא השיב: "איך אוכל להוציא לשון כלפי אדם?!"
_x000D_
הן יש בכך שמץ זלזול, פחיתות כבוד!…
_x000D_
נמצאים אנו בתקופת "ספירת העומר", תקופה שמתחילה בחג הפסח- חודש ניסן, וממשיכה כל חודש אייר, ומסתיימת בחג השבועות- בתאריך ו` בסיוון.
_x000D_
בתקופה זו נוהגים אנו מקצת מנהגי אבלות עקב פטירתם של עשרים וארבע אלף (!!) תלמידי רבי עקיבא, שמתו, כך על פי המסורת, בתקופה זו. בתלמוד מבואר שסיבת העונש הייתה "על שלא נהגו כבוד זה לזה".
_x000D_
 כלומר, הם היו לקויים, לפי רום דרגתם, בעניינים שבין אדם לחברו. נדרש מהם יותר. (לצערי, קצרה יריעה זו מלהרחיב בעניין למה הם נענשו בעונש מיתה על חוסר כבוד הדדי…) ולכן, בתקופה זו אנו משתדלים להשתפר, ולו במעט, בעניינים אלו, ומנסים להגביר את אהבת הרעים והכבוד ההדדי בינינו. 
_x000D_
אשתף אתכם ברעיון יפהפה.
_x000D_
המשנה בפרקי אבות מציגה את שאלת "מליון הדולר", וכך נכתב: "צאו וראו איזו דרך ישרה שידבק בה האדם?" כלומר, איזו מידה טובה, כדאי לאדם לאמץ אל ליבו במהלך חייו? מי מאתנו לא רוצה ליישם דרך זו… והתנאים במשנה מביאים מספר דרכים, שכל אחת מהם חשובה לאין ערוך עבורנו. "רבי אליעזר אומר- עין טובה. רבי יהושע אומר- חבר טוב. רבי יוסי אומר- שכן טוב.
_x000D_
רבי אלעזר אומר- לב טוב." הנה לנו מספר רעיונות. נו, מה מבניהם הכי כדאי?
_x000D_
מסיימת המשנה: "רואה אני את דברי רבי אלעזר, שבכלל דבריו- דבריכם".
_x000D_
ממליץ לנו הספר העתיק, שנמסר למשה בסיני מאת הבורא, שאם אתה מחפש דרך ישרה מרכזית- תאמץ אל לבך את המלצת רבי אלעזר, את מידת ה"לב טוב". זו הדרגה הנעלה ביותר. מידה זו כוללת בתוכה את כל המידות הטובות.
_x000D_
יפה. נו? כעת שימו לב:
_x000D_
תקופת ימי ספירת העומר התקופה שבה אנו מקפידים יותר על בין אדם לחברו, כאמור, מונה ארבעים ותשעה יום. מעניין, שערכו המספרי של צמד המילים "לב טוב"- הוא גם כן ארבעים ותשע.
_x000D_
זאת בהנחה שהייתי תלמיד טוב בשיעורי החשבון של המורה עליזה.
_x000D_
הקשר ברור. בארבעים ותשעה יום הללו שבין חג הפסח, לחג השבועות- היום בו קבלנו את התורה, אנו משתפרים ב"לב טוב",  שהרי בין אדם לחברו זה הבסיס של התורה. קיבלנו את התורה בסיני רק לאחר שהיינו מאוחדים איש אחד בלב אחד.
_x000D_
נתקדם שלב נוסף: ימי ספירת העומר מחולקים לשנים. עד ל"ג בעומר. ומל"ג בעומר עד שבועות.
_x000D_
לפי ההלכה מנהגי האבלות פוסקים בל"ג בעומר, כיוון שעל פי המסורת ביום זה תלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות. 
_x000D_
 עכשיו תראו איזה יופי: ימי הספירה מחולקים ל: ל"ב (לב` ימים עד ל"ג בעומר) ואחר כך ל: טו"ב (יז` ימים נוספים). ל"ב ועוד י"ז (32  ועוד 17) שווה- מט` (49).
_x000D_
עד ל"ג בעומר יש לנו ל"ב יום. בלב, כל בעיה הכי קטנה, חלילה, בעיתית מאוד. ולכן בתקופה זו בימי ה"לב", מידת הדין מתוחה  ומתו תלמידי רבי עקיבא. על מה מתו? על שלא נהגו כבוד זה בזה.
_x000D_
לא פלא איפה, שהמילה "כבוד", גם כן, ערכה המספרי, 32 – ל"ב!
_x000D_
חלק אינטגראלי מהלב טוב, זה לתת כבוד לזולת!! 
_x000D_
חבר`ה, עכשיו יותר מתמיד, בואו נאמץ אל ליבנו קצת יותר את ציווי הבורא "ואהבת לרעך כמוך".
_x000D_
תבוא ותשאל, די, זו משימה בלתי אפשרית. "כמוך?" איך אפשר?
_x000D_
אתן לכם טיפ.ישנם בעולם ג` סוגי אהבה.
_x000D_
א. "אהבת הדומה". זאת אומרת, אדם נוטה יותר לאהוב את מי שהוא דומה לו, אחד שדומה לי אני יותר "מסמפט" אותו.
_x000D_
ב. "אהבת השונה". פעמים ואדם אוהב דווקא את השונה. זה נותן תחושה שדווקא השונה ממנו, משלים אותו. הדוגמא הפשוטה ביותר לזה, זה אהבת איש לאישה.
_x000D_
ג. "אהבת עצמי". אדם אוהב את עצמו לא כי הוא דומה לעצמו, ולא כי הוא שונה מעצמו (בתקווה…) אלא סתם.
_x000D_
כשאדם מסתכל על עצמו בראי, הוא די מבסוט, וואל`ה, אומר הוא לעצמו, אני דווקא נראה טוב… למרות שהוא מכיר את עצמו ויודע שיש לו הרבה מה לשפר…
_x000D_
נבוא ונשאל אותו, תגיד לי, מה אתה מבסוט מעצמך? בינינו, אתה יודע טוב מאוד מה מצבך! מצבך לא יותר טוב מהמצב של חברך שאתה כל כך לא מסמפט בגלל חסרונותיו…
_x000D_
מה הוא יענה? מילה אחת- "ככה". אני יודע שיש לי חסרונות, אבל אני מתמקד בצדדים החיוביים שבי, אולי אפילו קצת מנפח אותם, ואת הצדדים השליליים, אני כמובן מקטין, פעמים לגודל מיקרוסקופי.
_x000D_
אהבתי לעצמי איננה תלויה בשום גורם או נתון כזה או אחר.
_x000D_
האמת שתכונה זו היא מתנה נפלאה מהבורא, אם אדם לא היה אוהב את עצמו סתם ככה, אין ספק שאחוז המתוסכלים והמדוכאים היה רב מידי…
_x000D_
מצווה אותנו התורה, "ואהבת לרעך- כמוך!", כמו שאת עצמך אתה אוהב סתם ככה, למרות מגרעותיך, כך תנסה לאהוב את החבר למרות חסרונותיו. תסתכל עליו בדיוק כמו שאתה מסתכל על עצמך, תגדיל את מעלותיו, ותקטין את חסרונותיו. כן, בידנו הדבר.

_x000D_