כמו רעם עבר במחנה ישראל, כאשר הופיע משה רבנו ובפיו בשורת הגאולה. עד לאותה עת היה מצב העם בכי רע. מאות שנות העבדות נתנו את אותותיהן. כל הדור ההוא כמעט שכח שייתכן מצב שבו יחיה את חייו כבן חורין. ההתעללות הגיעה לשיאה ביחס לילדי ישראל. אלה נחטפו מחיק אמותיהם ונטבחו באכזריות.
_x000D_
במצב איום זה, כמעט טבעי היה שיהודים איבדו את תקותם ואת שמחת חייהם. באותה שעה בא משה ובפיו הבשורה הגואלת: "ה` אלוקי אבותיכם נראה אלי… לאמור, פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים, ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ… זבת חלב ודבש".
_x000D_
בשורת הגאולה הפיחה בהם רוח חדשה. משולים היו ישראל באותה שעה לפרח שנראה כמוש ונובל, והנה כשהותזו עליו נטפי מים לפתע שוב פרח לתפארת. התמלא בתקווה: "ויאמן העם, וישמעו כי פקד ה` את בני ישראל וכי ראה את ענים, ויקדו וישתחוו".
_x000D_
מפה לאוזן עברה השמועה כי כבר נקבע המועד לגאולה העתידה. אצל זקני הדור התהלכה המסורת שהועברה מאב לבן, כי ליל ט"ו בניסן הוא ליל שימורים הגורלי. סוד זה נמסר עוד לאברהם אבינו.
_x000D_
מאורע כזה דורש הכנה מתאימה. אותו דור, שדור דעה היה, השכיל להבין שהכנה זו אינה יכולה להצטמצם בתחום הטכני, ולא לכך נתנו היהודים את דעתם. צידה של מזון לדרך לא עשו להם, הם הצטיידו במטען רוחני רב.
_x000D_
התאוות הגשמיות שעד כה שלטו בהם כמעט בצורה מוחלטת, והביאו אותם אל סף מ"ט שערי טומאה, התגמדו בעיניהם. בכובד ראש הם התכוננו לרגע המכריע. הגיגיהם נסבו אודות השאלה איך ניתן להתרחק ולמשוך את ידיהם מהעבודה הזרה של מצרים, ואיך אפשר להתקרב ככל האפשר לגילוי השכינה הצפוי.
_x000D_
ככל שעברו הימים גברו ההכנות הנפשיות לקראת היציאה. קטנים וגדולים החלו בספירה לקראת יום היציאה. עד שהגיע היום המקווה. בלילה שלפניו חגגו את ה"סדר" הראשון. משפחות משפחות הסבו לשולחן החג שבמרכזו היו המצה וקרבן הפסח. המותניים היו חגורים, הנעלים נעולות לרגליהם והמקלות גם הם היו בידיהם, הכל היו מוכנים לצאת לדרך. לילדים הודגש שזה להם הלילה האחרון על אדמת מצרים, וראוי שיחרטו אותו בתודעתם.
_x000D_
במקרים דומים, לאחר נקודת שיא כזו חלה התפוגגות של המתח. לאחר העפלה אל הפסגה מתחילה הדריכה במקום.
_x000D_
אצל עם ישראל היה המצב שונה. רק עכשיו התחילה הספירה האמיתית. הוא הבין שמעכשיו נכון הוא לצאת לדרך אל הפסגה. הוא החל לספור את הימים לקראת המעמד הגדול של מתן התורה בסיני.
_x000D_
כך מצווים אנו לנהוג מדי שנה בשנה. מיד לאחר שחוגגים אנו זמן חרותנו, מתחילים אנו להתכונן ולספור את ספירת העומר, היא ספירת הימים לקראת זמן מתן תורתנו. את חג הפסח עלינו לחוג כבני חורין, ולשאוב מתוכו השראה לקראת קבלת התורה. הקשר בין שני מועדים אלו הדוק הוא ביותר. מחד, עם ישראל בלא תורה מאבד את כל ייחודו, ומאידך, רק בני חורין הם המסוגלים לחוש את נועם עול המצוות.
_x000D_
יומו הראשון של חג הפסח הוא ההקדמה לספירת העומר. למחרת הפסח, מתחילה ההכנה לחג השבועות.

_x000D_