שמונת ימי החנוכה נזכרים ונעשים מידי שנה כזכר לנצחונם של ה"מכבים" בני חשמונאי את האימפריה היוונית.  
_x000D_
תקופה זו בה שלטו היוונים בארץ ישראל קרויה בפי חכמינו "גלות יון". בדרך כלל מוגדרת "גלות" כגירוש עם מביתו, גירוש זה מטרתו כפולה, השפלת העם המנוצח מחד ומחיקת זהותו הלאומית מאידך.
_x000D_
"גלות" יון אינה עונה להגדרה זו ומשתי סיבות. א."גלות" יון התרחשה בתוך גבולותינו הלאומיים עת ישב העם היהודי בארצו. ב.השלטון היווני לא ביקש להגלותינו לארצות נכר ולא ביקש למחוק את תודעתנו הלאומית.  מדוע אם כן בחרו חכמינו להגדיר תקופה זו בשם "גלות"?
_x000D_
מה רצו היונים?
_x000D_
לאורך הספרות המדרשית  מוזכרות שלא במרוכז גזרותיהן השונות של היוונים.  …"וגזרו שלא יעסקו בתורה"… ו"שלא ימולו את בניהם"… ומי שהיה לו שור נצטווה "כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל"… ו"שיבעלו את נשותיהן כשהן נידות" ו"כל מי שנושא אישה שיוליך אותה לפני המלך ויבעול אותה קודם ואח"כ תחזור לבעלה".
_x000D_
ציטוטים אלו מלמדים כי גזירות היוונים לא נועדו לפגוע בסמליו הלאומיים של העם היהודי אלא באמונתו בלבד. לא בכלכלתו אלא בערכיו. לא באורח חייו אלא בתרבותו.  קביעה זו עומדת בבסיס המאבק שניטש בין ישראל למלכות יון.
_x000D_
מרכיבי החוסן הלאומי
_x000D_
קיומה הפיזי של אומה מותנה בייחודה הטריטוריאלי, אלא שיחודיות זו אינה מספקת. כדי להתייחד כאומה נדרשת היא לאמות מידה ערכיות ומוסריות המיוחדות לה. יחודיות ערכית זו חיונית לחוסנה הלאומי של האומה כאויר לנשימה עד שניתן לומר כי כשם שאין מדינה ללא גבולות כך אין מדינה ללא ערכים. כשם שגבולותיה של מדינה מייחדים אותה מחברותיה כך ערכיו של עם מייחדים אותו על פני עמים אחרים.
_x000D_
כיום מודעים אנו היטב לקביעה זו העומדת בבסיסו של "מדד החוסן הלאומי" המתפרסם מידי שנה. מדד זה מכיל בתוכו מרכיבים שונים על פיהם נקבע חוסנה הלאומי של האומה. מדד זה אינו מסתמך רק על כוחה הצבאי, הוא מכיל בקרבו נתונים כגון: רמת הפשיעה, שחיתות השלטונית, כלכלה שוויונית, אמון במערכת המשפט, מוסריות חברתית וכו`. מכאן כי חוסנה הלאומי של אומה אינו תלוי ביכולותיה הצבאיות בלבד, כדי להתקיים כאומה יציבה נדרשת היא למערכת ערכית יציבה המזינה את נשמת האומה.
_x000D_
בבקעה רעיונית זו  ניטש הקרב  בין המכבים ליוונים.
_x000D_
מלחמת העולמות
_x000D_
גזרות היוונים נועדו לקעקע את יסודות המוסר היהודיים, החל בתחום האמוני שבין האדם לאלוקיו וכלה בדפוסי ההתנהגות שבין אדם לחבירו. מלכות יון בקשה להגלות את העם היהודי מ"ארצו" הערכית ומ"ביתו" המוסרי. היא הציבה בפני העם היהודי קוד מוסרי משלה, חדשני, אנושי, צעיר ומפתה. משלא הסכימו לקבלו בקשו היוונים לכפותו על ישראל.
_x000D_
הקרב בין הצדדים ניטש סביב השאלה איזו דרך חיים אמתית יותר, זו היהודית העתיקה או היוונית המתחדשת. זו המעמידה את הרוחניות כבסיס לערכיה או זו המציבה את החומריות כיסוד לבנין אמונתה. זו המייחדת אל רוחני לכל נטייה חומרית  או זו המנתבת את נטיות האדם לעברו של אל אחד. זו הסוגדת לגוף או זו המכתירה את הנשמה.
_x000D_
מאז נצחון החשמונאים הספיקה ספרטה להיעלם, פרתנון – מקדשם העתיק של היוונים חרב, אוצרותיו נשדדו ואף תושביה המקוריים של אתונה הוחלפו באחרים. אלא שבמבט לאחור מתברר כי למרות נצחון החשמונאים, המאבק בין תרבות יוון לתורת ישראל לא הוכרע. תורתה של יוון נתפשטה בעולם, אומצה בידי האימפריה הרומית ובעקבות זאת כבשה את העולם המערבי כולו. העם היהודי על כל רבדיו וגווניו נאלץ להתמודד עם תרבות זו על כל מאפייניה, עם אכזריותה של מלכות רומי יורשתה המדינית של יוון ואף עם הנצרות יורשתה הדתית שבעורקיה מתמזגות להם תפישות יווניות אליליות ויהודיות גם יחד. 
_x000D_
מי ינצח?
_x000D_
מאבק זה ידע עליות ומורדות, בתקופות מסוימות נראה היה כי יד היוונות על העליונה ובתקופות אחרות התברר כי לא נס ליחה של תורת ישראל. בעקבות ה"אמנציפציה" האירופית הפכה המרת הדת לפתרון מעשי וההתבוללות על שלל פרצופיה אכלה בעם היהודי מכל עבריו, עד שנראה היה כי תם זמנה של היהדות. שואת אירופה הנוראה שבאה כ"תיקון" גרמני לאמנציפציה, איימה להכחיד לא רק את היהדות אלא אף את היהודים. אלא שתקופה קצרה לאחר מכן נתהפך הגלגל, מדינת ישראל הוקמה בסערה, אל ארץ ישראל נתקבצו ובאו בניה האובדים והיהדות החלה לחדש נעוריה.
_x000D_
מאבק האיתנים זה בין חשכותה של יוון ובין אורה של היהדות ממשיך להתנהל עד עצם היום הזה. על זירת ההיאבקות נותרו שתי התפישות אלא שהמתאבקים הוחלפו. בעוד בעבר התנהל המאבק בין העם היהודי לאומות העולם, כיום הוא מתרחש בתוככי עמינו, בינינו לבינינו. בין אלו המצדדים במרכזיותו של האדם לבין אלו המצדדים במרכזיותה של הרוח האלוקית.
_x000D_
השאלה היחידה היא מי ינצח? למען האמת אינני יודע. עובדה אחת ברורה  – בעוד מייצגיה של היהדות ותפישתה נותרו מייצגיה המקוריים, את התפישה היוונית מייצגים כיום כולם מלבד היוונים, הם הרי כבר מזמן אינם איתנו. עובדה שולית זו יש בה כדי להעיד על סיכויי ההצלחה של היהדות.
_x000D_
נרות החנוכה אותם מדליקים אנו מעידים מדי שנה בשנה כי "לא אבדה תקוותינו".

_x000D_