מהי הזיקה שבין האירוע של יציאת מצרים, ראשית היותו של עם ישראל לאומה, לאירוע החשוב ביותר בתולדות ההיסטוריה, מתן תורה בהר סיני?
אכן, קיים קשר ישיר בין השניים. הקב"ה הבטיח לבני ישראל כי יוציא אותם מתחת סבלות מצרים לחירות. ומאחר ש"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", הרי שפעולת היותם של בני ישראל בני חורין לא תסתיים עד לאחר מתן תורה. עד אז לא הושלמה גאולתם. גם אם אין הם עבדים למצרים, מכל מקום אין הם בני חורין גמורים היכולים לשמוח על פדות נפשם.
ברם, חובה עלינו להבין, אם אכן כדי להגיע לחרות אמיתית ושלימה, לא די היה ביציאת מצרים ונדרשו בני ישראל גם למתן תורה, אשר הביאה אותם אל תכלית החרות והשלמות הנפשית, מדוע התמהמה הקב"ה במתן תורה עד כדי שבעה שבועות? מה מנע אותו מלתת את תורתו לאלתר?
מתן תורה נדחה בקרוב לחודשיים, כי בני ישראל היו שקועים במצרים בעוונות קשים, עד שכמעט שקעו בשער החמישים של שערי הטומאה. במצב כזה, נעולים ב`מגפי` גשמיות ועוונות רבים, לא ניתן היה להעניק להם את התורה הקדושה.
נדרשו ארבעים ותשעה ימים, אשר במהלכם יצא עם ישראל מידי יום משער טומאה אחד. ימים אלו נדרשו כדי להכשיר אותם, יום אחר יום, לקראת מעמד קבלת התורה.
ספירת העומר מורכבת מחוליות, ארבעים ותשע במספר, המחברות בין היום הראשון של פסח ובין חג השבועות. חגים אשר, כאמור, עניינם אחד והם משלימים זה את זה. ימי הספירה הם, איפוא, מעין המשך ליום ראשון של פסח, המשך ארוך שנגזר על עם ישראל בשל מצבם הרוחני.
מהותם של ימי ספירת העומר היא, כאמור, היטהרות והכנה בלתי פוסקת לקראת מתן תורה. בכל יום ויום אנו עמלים לצאת משער טומאה אחד ואנו מתקדמים הלאה לקראת ההיטהרות הכללית. עד ליום שבו נסיים את עבודת ההתקדשות וההיטהרות ונהיה ראויים למתן תורה. אילו תחסר לנו שעה אחת לעבודת ההיטהרות וההתקדשות, יורגש הדבר בעת מתן תורה.
זקוקים אנו לשבעה שבועות תמימים, שההכנה בהם תהיה מוקדשת למתן תורה. וכאשר תהיה הטהרה מושלמת וההתקדשות מקסימלית, יהיה זה גם יום מתן תורה מושלם.