מנהג ישראל להתחפש בפורים, כלומר ללבוש בגדים שונים מהרגיל, לבל יכירום רואיהם. מנהג התחפושות אינו מוזכר במגילה ואף לא רמוז בה. לא ידוע לנו על דמות כלשהי מתוך סיפור המגילה שהתחפשה. המן היה המן, אחשוורוש נותר אחשוורוש, מרדכי הוא מרדכי, ואפילו אסתר, שלא הגידה את עמה ואת מולדתה, לא ממש התחפשה, לפחות לא במובן המקובל של המילה. מהי אפוא המשמעות העמוקה של המסכה, של הגלימה ושל יתר פריטי הלבוש הציוריים הפזורים בימים אלו בכל בית יהודי?
_x000D_
 טעמים רבים למנהג זה, ונמנה מקצתם.
_x000D_
טעם אחד, להראות שאף אם ישראל חוטאים ומידמים לאומות העולם, הכול תחפושת וחיצוניות בלבד; באמת הם טובים וקרובים לה'. הרי בעל התחפושת, אף אם עטה על עצמו לבוש זה או אחר עד שאי אפשר להכירו, מתחת מסתתרת אישיותו האמיתית.
_x000D_
זאת ועוד, עיקר עניין פורים הוא השמחה, והשמחה בפורים הייתה על ידי שינוי, שפור המן נהפך לפורנו. על כן אנו משנים את בגדינו בפורים.
_x000D_
הכינויים שניתנו לכל אחד ממועדי ישראל קשורים על פי רוב למהותם הפנימית או למאורע מרכזי שאירע בהם. ראש השנה, כשמו כן הוא – היום הראשון בשנה. יום הכיפורים הוא היום שבו מתכפרים עוונותיהם של עם ישראל. חג הסוכות בא להזכיר את הסוכות שבהן ישבו בני ישראל בימי נדודיהם במדבר סיני. חג הפסח מזכיר את העובדה שהקב"ה פסח על בתיהם של בני ישראל בעת מכת בכורות ולא פגע ביושביהם לרעה.
_x000D_
מאחר שהאירוע המרכזי שאירע ביום הפורים הוא הצלת היהודים מגזרת הכליה שאיימה עליהם, מן הראוי היה להעניק לחג כינוי שישקף עובדה זו, כגון "חג הישועה", "חג ההצלה" או "חג הפדות". במקום זאת החליטו חז"ל לכנות את הימים הללו "ימי הפורים", על שם הפור, הגורל שבו הסתייע המן בבחירת תאריך היעד להשמדת היהודים. מדוע דווקא פרט שולי זה הפך לכינויו העיקרי של החג?
_x000D_
דומה שלא היה ולו פרט אחד שהמן לא חשב עליו ולא לקח אותו בחשבון. אם כן, איך דווקא את הפרט החשוב ביותר בכל התוכנית, את קביעת תאריך היעד, הותיר ביד המקרה? דווקא האלמנט הקריטי הזה, שאין ערוך לחשיבותו, נקבע על פי הטלת קובייה אקראית? מעולם לא האשים איש את המן בטיפשות. מה ראה אפוא לשטות זו?
_x000D_
כאשר ניגש המן לבחור את תאריך היעד להשמדת היהודים, הוא השאיר זאת ביד המקרה. הוא ביקש לנצל את ההזדמנות כדי להעביר לעולם מסר: הגורל הוא עיוור. בעתיד, כאשר יסכמו ההיסטוריונים את נסיבות נפילתו והיעלמותו של העם היהודי, הם יסיקו שהכול אירע ''במקרה''. עובדה, אפילו התאריך נבחר במקרה.
_x000D_
מזימתו המתוכננת של המן קרסה והתפרקה בנסיבות מוזרות ביותר. שנים של הכנות ותמרונים פוליטיים ירדו לטמיון תוך שעות אחדות, בגין שורה של צירופי מקרים, שאיש לא יכול היה לשערם מראש. באותו לילה שתכנן המן לתלות את מרדכי, התגלה בגנזכי המלך מסמך ששינה את כל התמונה. במשך שנים שכב המסמך והעלה אבק בארמון המלך, עד שנשלף דווקא באותו לילה גורלי שבו נדדה שנת המלך. פתאום הפך מרדכי ליקיר הממלכה, והמן מצא את עצמו, למרבה מבוכתו ותסכולו, מסתובב ברחבי העיר ומכריז בקולי קולות, כי אויבו השנוא הוא האיש "אשר המלך חפץ ביקרו" (אסתר ו, ו). באותו לילה למד העם היהודי שהמקרה אינו עיוור, וגם מאחורי הגורל יש יד מכוונת.
_x000D_
במבט שטחי נראה שאיש מגיבורי המגילה לא התחפש. ואולם ה', "גיבור המגילה", התחפש בצורה כה מוצלחת, עד שאין הוא מתגלה לאורך הסיפור אפילו במערכה אחת. שמו של הקב"ה, כידוע, אינו מוזכר במגילה אפילו פעם אחת.
_x000D_
אבל הוא נמצא שם! לתחפושת שלו קוראים "טבע", והמסכה שלו קרויה "מקרה". הוא מושך בחוטים שמאחורי הקלעים. כאשר סצנת הסיום מגיעה וכל חלקי הפאזל מצטרפים, עולה המסך ויורדות המסכות. לפתע מתברר שהיה מי שתזמן את כל צירופי המקרים הללו יחדיו. מבין שורות המגילה מחייך אלינו בורא העולם בכבודו ובעצמו.
_x000D_
בחג הפורים אנו מזכירים לעצמנו שכל עולם הטבע הוא תחפושת אחת גדולה. אפילו ה"פור" של פורים אינו אקראי. זהו הלקח המרכזי הצפון ביום זה, וזוהי הסיבה שגם אנו מתחפשים.

_x000D_
_x000D_

_x000D_