המנגינה של "כל נדרי" היא הנפוצה ואהובה ביותר על כל היהודים בעולם. לפי חוות דעתם של מלחינים מפורסמים, אין ספק בדבר, כי מחבר מנגינת "כל נדרי" היה בעל כשרון נגינה בחסד עליון.
_x000D_
_x000D_
מי היה המחבר של מנגינה פלאית, שובת לבבות זו? באיזו תקופה חי ובאילו נסיבות הוא חיבר אותה? ומדוע היא הפכה למעין המנון קדוש של כל תפוצות ישראל במאות השנים האחרונות?
_x000D_
_x000D_
ברור לכול כי תפילת "כל נדרי" קשורה בקשר הדוק לתקופת האנוסים בספרד, והיא חוברה על רקע חייהם הכפולים של האנוסים, שיכלו לקיים את דתם ואת חגי ישראל רק בסתר סתרים. אסור היה שייוודע שמץ כלשהו על יהדותם לכל אלה שחיו בסביבתם, ועל אחת כמה וכמה לשלטונות הכנסייה, שהעלו על מוקד האוטו-דה-פה כל מי שהיה חשוד בקיום מצוות הדת היהודית בסתר. לא ידוע מי היה מחבר הניגון של תפילה מרוממת זו, הנאמרת בחרדת קודש בליל יום כיפור בכל תפוצות ישראל. אך דבר אחד ברור, כי מנגינת "כל נדרי" חוברה סמוך מאד, ואולי אפילו בעת ובעונה אחת עם חיבור התפילה עצמה, והיא קשורה לתקופת האינקוויזיציה האיומה בספרד.
_x000D_
_x000D_
הננו מביאים כאן את אחד הסיפורים המקובלים על יצירת המופת של מנגינת "כל נדרי".
_x000D_
_x000D_
בימי איזבלה, מלכת ספרד, כיהן כשר האוצר בממשלתה, יהודי בשם דה-סילבה. בתוקף גזרת האינקוויזיציה הוא נאלץ להתנצר יחד עם בני משפחתו, כדי שיוכל להישאר בארץ לאחר גירוש היהודים. אולם הוא נשאר בסתר יהודי נאמן, וכמו אנוסים רבים אחרים שמר בהיחבא על קיום מצוות ה' ולא פסח על אף חג יהודי. הם חגגו אותו בצוותא במקום ששום זר לא ידע על קיומו.
_x000D_
_x000D_
פעמיים בשנה, בפסח – בליל הסדר, וביום כיפור – בתפילת מעריב, היו האנוסים מתכנסים במרתפים נסתרים כדי להתפלל ביחד ביום הקדוש ולחוג ביחד את ליל הסדר.
_x000D_
_x000D_
האינקוויזיציה ידעה על קיומם של מקומות מסתור שבהם נערכו התפילות על ידי האנוסים, אבל לא יכלה לאתרם, כיוון שהיו מוגנים היטב ונשמרו על ידי שומרים מיוחדים. אולם לשלטונות האינקוויזיציה היו מרגלים רבים אשר חקרו ודרשו בכל פינות הארץ כדי למצוא את עקבות האנוסים. מנגנון החושך של האינקוויזיציה היה כה מסועף, עד שלרשותו היתה רשת מנהרות מתחת לאדמה, שדרכן אפשר היה להגיע אפילו לחדרי השינה של האנשים החשודים.
_x000D_
_x000D_
האנוסים נאלצו להתנהג באורח חייהם הגלוי כנוצרים. הם נשאו צלב על החזה ונשבעו בו. לפיכך, בטרם ניגשו להתפלל, הכרחי היה קודם להחזירם ליהדות, כדי שמותר יהיה לצרפם למניין. הוציאו אפוא את ספרי התורה, הושיבו בית דין של שלושה והתירו להם להתפלל. במעמד זה אמרו האנוסים את התפילה, שברבות הימים נתקבלה בתפוצות ישראל:
_x000D_
_x000D_
"על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים"! רק לאחר מכן אמרו את תפילת "כל נדרי". תפילה אשר כוונתה, כי כל השבועות שנשבעו במשך השנה בנקיטת הצלב – בטלות ומבוטלות.
_x000D_
_x000D_
בעת תפילה זו שפכו האנוסים דמעות כמים והתייפחו מרות. הצטערו צער רב שעליהם לחיות כנוצרים ואסור להם לבוא בקהל ישראל, בטרם יכניסם בית דין יהודי בחזרה תחת כנפי היהדות. במעמד זה הם חזרו בתשובה שלמה והתפללו לה' בלב שבור ורצוץ שימחל להם על עוונותיהם מחמת היותם אנוסים. אחרי התפילה הם נתנו שבח והודיה לאלוקים השומר עליהם כל השנה לבל ייפלו לידייה האכזריות של האינקוויזיציה המחרידה.
_x000D_
_x000D_
אפשר לתאר באיזו רעדה ופחד מוות ערכו אנוסים אלה את טכסי התפילות היהודיות ביום הכיפורים.
_x000D_
_x000D_
ביום כיפור של שנת רנ"ח התכנסו האנוסים כמדי שנה במרתף הנסתר. בין האנוסים שהתקבצו יחדיו באותו ליל יום כיפורים היו שרים, גנרלים ואנשי מדע מפורסמים, שמילאו תפקידים גבוהים בשלטון הספרדי. לפתע, כאשר עמדו כל הנאספים בתפילת שמונה עשרה, התפרצו לתוך המרתף, דרך מנהרה נסתרת, מספר רב של שליחי האינקוויזיציה. הללו לבשו תלבושת לבנה, חבשו מסכות על פניהם, ובידיהם החזיקו נרות כפי מנהג האינקוויזיציה. הם פשטו על כל יציאות המקום כדי למנוע בריחה של הנוכחים. קהל הנאספים כה נדהם, עד שכולם קפאו על מקומם בלי להוציא הגה מפיהם. כולם הבינו כי סופם הגיע, ולא יזכו לשום רגש של רחמים מן הכנסייה האכזרית. עד מהרה כבלו אנשי האינקוויזיציה את האנוסים שנתפסו "בקלקלתם", והובילו אותם למרתפים חשוכים, אכולי טחב, שדממת מוות שולטת בהם. על האסורים עברו ימים של עינויים ויסורים קשים.
_x000D_
_x000D_
בין האנוסים האסורים היה גם שר האוצר של ספרד, דה-סילבה.
_x000D_
_x000D_
אחרי יום כיפור, כשישבה המלכה איזבלה בארמונה, היא שמעה רעש ברחוב. כשניגשה לחלון לברר את פשר הרעש, אחזתה חלחלה, בראותה את שר האוצר הנאמן שלה מובל על ידי שוטרי האינקוויזיציה אסור בנחושתיים. היה ברור לה, כי האינקוויזיציה, שהיא בעצמה מסרה לה את הסמכויות הרחבות לשפוט את האנוסים אשר נתפסו בגין קיום מצוות התורה בכוח חומר הדין, שמה את ידה הכבדה על המיניסטר שלה, שיהדותו הקודמת היתה ידועה לה. עתה הוא מובל, כך שיערה, למוקד האוטו-דה-פה.
_x000D_
_x000D_
כידוע, שלטה האינקוויזיציה הנוצרית בספרד שלטון טוטאלי, ושום גורם אזרחי לא היה רשאי להתערב במעשיה. אולם המלכה רצתה בכל מחיר להציל את חייו של המיניסטר המסור שלה. היא לא חסה, אפוא, על כבודה ופנתה לבישוף ובקשה ממנו שיתערב לטובת השר שלה שלא יוצא להורג.
_x000D_
_x000D_
בדרך כלל, לא התערבה המלכה במעשי האינקוויזיציה, שהיתה רשות עצמאית לגמרי. אולם בהתחשב עם רצון המלכה, כתב הבישוף איגרת מיוחדת לראש האינקוויזיציה ודרש ממנו לחון את השר היהודי, חביבה של המלכה. איגרת הבישוף הגיעה אל ראש האינקוויזיטורים סמוך מאד לביצוע גזר הדין נגד השר. הוא כבר הועלה על המוקד וטכס שריפתו – יחד עם אנוסים אחרים – עמד להתחיל בעוד זמן קצר.
_x000D_
_x000D_
כדי לא להשיב את פני המלכה ריקם ציווה ראש התליינים להתיר את כבליו של השר דה-סילבה והודיע לו, כי לפי בקשת המלכה הוא יקבל חנינה, בתנאי שישבע עכשיו בצלב, כי מעתה יהיה נוצרי אדוק ולא יחלל יותר את האמונה הנוצרית…
_x000D_
_x000D_
לתדהמת כל הנוכחים, הודיע השר בתשובה נחרצת כי אין בדעתו לחזור לנצרות וכי רצונו למות כיהודי. המלכה, שהגיעה באופן מיוחד למקום עריכת האוטו – דה – פה כדי להציל את השר שלה, ניסתה לשכנע את דה-סילבה שימלא את דרישת האינקוויזיטור. רק יישבע לצלב, והוא יוחזר למקום כהונתו והכול ייסלח לו.
_x000D_
_x000D_
אולם לתדהמתה הגדולה, הוא סירב להיענות לבקשתה של המלכה באומרו: "לא, מלכתי היקרה! אבותי מתו על קידוש השם, וגם אני מוכן למות מות קדושים ואשאר באמונתי עד שתצא נשמתי".
_x000D_
_x000D_
בחששו שמא יישבר לנוכח שידוליה של המלכה, הוא רץ אל המוקד, קרא בקול רם: "שמע ישראל!" וקפץ לתוך הלהבות.
_x000D_
_x000D_
בן רגע לחכו לשונות האש את גופו הקדוש ונשמתו עלתה השמיימה בקדושה ובטהרה.
_x000D_
_x000D_
המשורר והמנגן המפורסם בימים ההם, דה-קסטילה (גם הוא מהאנוסים), חזה במאורע טראגי זה והנציחו לאחר זמן במנגינה שחיבר ללא מילים, כבת לוויה לתפילת "כל נדרי".
_x000D_
_x000D_
את הקומפוזיציה הוא חילק לשני חלקים. החלק הראשון מתחיל בעת שהאינקוויזיציה מתפרצת לתוך המרתף, אוסרת את כל הנאספים, העומדים בתפילת שמונה עשרה. בחלק השני של הקומפוזיציה הוא מתאר כיצד המלכה מבשרת לדה- סילבה את בשורת החנינה, בהיותה בטוחה כי חייו ניתנו לו במתנה, אך היא נרעשת לשמע סירובו המוחלט שלו להישבע לצלם. והוא קורא בקול גדול: "שמע ישראל", וקופץ לתוך הלהבות. יצירה מוסיקלית נפלאה זו נתפשטה עד מהרה בכל תפוצות ישראל והפכה לחלק של אמירת "כל נדרי" בליל יום הכיפורים, לזכר אנוסי ספרד.
_x000D_
_x000D_
הניגון מתחיל בתפילה חרישית, אחר כך באימת פתאום, כששלוחי האינקוויזיציה תופסים את האנוסים, אוסרים אותם באזיקים ומובילים אותם למרתפים החשוכים של הכנסייה.
_x000D_
_x000D_
בחלק השני של המנגינה, הקול הופך חזק יותר, בוטח יותר. אין יותר מקום לספקות. דה-סילבה חוזר בלב שלם ליהדות ומוסר את חייו על קידוש השם, כשקריאת "שמע ישראל" על שפתיו.
_x000D_
_x000D_
הצירוף של תפילת "כל נדרי" עם המנגינה המבטאת את חרדת העם היהודי ביום הדין הקדוש והנורא, והמשמעות העמוקה של התשובה, אף לגבי ה"עבריינים", העניק למעמד קדוש זה סמליות רבה לגורל העם היהודי ולכל מה שעבר עליו באלפי שנות נדודיו. לכן, גם הרחוקים ביותר מהיהדות, שאינם מבקרים בכל השנה בבית הכנסת, מרגישים חובה לבוא לתפילת "כל נדרי", להרגיש במעמד נרגש זה את אחדותה של האומה ואת הקשר האמיץ בין יהודי ליהודי ובין היהודי לקונו.
_x000D_
_x000D_
אכן, בכוחה של תפילת "כל נדרי" ושל מנגינתה הנפלאה לעורר רגשות תשובה בלב המתפללים ולהרגיש את רוממות ההתייחדות עם ריבון העולמים. אין כוח בעולם המסוגל לפגוע במסורת עתיקה ומרגשת זו!
_x000D_