פעם ביקר רבי אליהו לאפיאן בביתו של אחד האברכים, וראה שקירות הבית רטובים וספוגים במים, הוא פנה לאברך: לדעתי, יש לאשתך זכות לדרוש ממך גט פיטורין. אתה קבלת על עצמך בכתובתה לפרנס אותה, ולדאוג לה למגורים, ודירה זו שלך אינה ראויה למגורי בני אדם. האברך התחיל להתנצל לפניו שאין לו אמצעים לשכור דירה טובה יותר. נזף בו מרן ואמר: וכי זה תירוץ? שאשתך וילדיך יגורו במקום ספוג רטיבות? חייב אתה להיות מחזר על הפתחים כדי לקיים את החיוב שמוטל עליך, ומוכן אני לעזור לך בהשגת דירה ובתשלום.
וכך עשה.