החיים נראים לרבים כדבר טבעי ופשוט. אוכלים ושותים, עובדים ונחים, רצים ומתרוצצים, כועסים ונרגעים, לכך קוראים: "חיים".
מכיוון שזוהי המציאות האפורה, אנשים חדלו לחפש לה משמעות. גלגל החיים סובב -הולך לו, ומה להם להתאמץ כדי להבין את משמעותו.
אולם, מן ההוראה בתורה: "ובחרת בחיים" (דברים ל', י"ט), משתמע שהחיים הינם מושג רצוני, שיש להעדיפו על פני המוות. נשאלת השאלה מה הם איפוא אותם חיים טובים אשר נוכל לבחור בם מרצוננו החופשי?
בתוככי לבו של האדם קיימת שאיפה גדולה אל הנצח. שאיפה זו מקבלת ביטוי במישורים רבים, והיא משותפת לכל בני האדם. יהודים מאמינים יודעים שחיי האדם אינם מסתיימים עם מות הגוף, אלא יש אחריהם חיים נצחיים בעולם הנשמות. אולם גם אצל שאר בני האדם ניתן לפגוש תופעות שונות, שככל שנתבונן בהן לעומקן, נמצא בהן את בקשת הנצחיות.
יש מי שמשתדל להמציא המצאה מדעית שתישא את שמו. אחר מבקש ששמו יונצח לאחר מותו על ידי קריאת רחוב, ספרייה או חדר תרבות. יש גם מי שחי בתקווה שלפחות ילדיו, נכדיו ובני משפחתו, ישאו את זכרו בכבוד. גם עצם השאיפה לילדים יש בה רצון להיות קיים לעד.
למעשה, האדם מתחילת יצירתו, נועד לחיות לעד, ועל כן נפשו אינה מוצאת סיפוק בפחות מחיי נצח. זהו המקור העמוק לתופעת התעקשות בני האדם לחיות לנצח.
השאלה האם זה אפשרי ומהו המרשם לכך?
חכמינו השיבו לנו תשובה חד משמעית: "רצונך שלא תמות? מות עד שלא תמות" (מסכת דרך ארץ). כוונת הדברים: אם האדם רוצה שמיתת גופו לא תשפיע עליו, עליו להפסיק, עוד בחייו, לחיות חיים גופניים גרידא, ולעבור לחיות חיים רוחניים. אין כאן הטפה חלילה לדיכוי הגוף ולרמיסתו. אדרבה, מקורות רבים ביהדות אוסרים את ההתעלמות מצורכי הגוף. משמעות הדברים היא שיש לדעת לשלוט על החומר. רק כך, יוכל האדם להיות בן אלמוות.
המונח "מוות" שבנוסחה "מות עד שלא תמות" משמעותו חיים במישור גבוה יותר. ברוח זו נוכל להביט על חיי האדם. כאשר הם מצטמצמים סביב החיים הביולוגיים, מכיון שאלו אמורים לכלות ביום מן הימים, מביטה עליהם התורה כאילו כבר יצא המוות אל הפועל. גם פרח הנתון באגרטל נראה יפה ומושך, אך הכל יודעים שהוא כבר מת. שאלת הנבילה הינה רק שאלה של זמן. כך בדיוק רואים חז"ל את חייו של אדם המתמקדים סביב גופו, שהוא בר חלוף.
רק המכיר בעובדת היותו נברא בצלם אלוקים והממלא עצמו בתוכן רוחני, חייו קרויים חיים.
על חיים אלו אומרת התורה: "אשר יעשה אותם האדם – וחי בהם" (ויקרא י"ח, ה'). אלו הם חיים נעלים המביאים את האדם לחיי העולם הבא.
מי שבחייו לא הדגיש את גופו וחי חיי רוחניות, כליון גופו אינו מהווה עבורו מוות, שהרי הוא מעולם לא הזדהה עם גופו. כשם שלהפשטת בגד אי אפשר לקרוא בשם "מוות", כך לא תיחשב הסתלקותו של אדם שבחייו הגוף לא היווה עבורו אלא כיסוי ולבוש לנפש.
עוד יותר מכך, צדיקים במיתתם עולים דרגה. הם משתחררים מהמערכת הגופנית שהגבילה אותם בחייהם. ושירתם מושרת בעוצמה רבה יותר כשאין עימה תערובת של זיופי חומר.
משמעות המצווה "ובחרת בחיים" הינה לעבור מפסים של חיים ביולוגיים לחיים ערכיים.
החיים הנבחרים הם אלו שתוכנם רצוף בשמיעה בקול ה' ודביקות בו. הבחירה מתבקשת להיות עמוקה ובטוחה, עד שתבטיח שגם הדורות הבאים אחרינו יחיו חיים ערכיים כשלנו.
בחירת החיים מקבלת משמעות מיוחדת בראש השנה. היום בו נוצר אדם ראשון, והיה מהלך בגן עדן כיצור נצחי, בהיותו דבוק ברוחניות. באותו יום מבקשים אנו לחיות באור החיים הרוחניים הנצחיים כאבי האנושות בשעתו.