מצוות התקיעה בשופר בראש השנה מהווה את עיקר חותמו של היום. בשל תקיעת השופר נקבע תוארו של היום בתורה כ"יום תרועה".
קול השופר הוא הקול הפשוט, למעלה מן החלוקה להברות, למילים ולאותיות. דווקא צלילים מקוריים אלו מקפלים בתוכם משמעויות עמוקות, שלא יכילום מילים ותיבות.
פירושים וסודות אין ספור גנוזים בקולות התקיעה והתרועה. תמצית כולם אומרת: "ה' מלך". חכמים קדמונים ויודעי ח"ן (חכמה נסתרת) גילו בקולות הפשוטים העולים מן השופר, אוצרות של רעיונות טמירים הפועלים על ידי התקיעה, השברים והתרועה, שהוא הקול של המלכת המלך.
העולם החל להברא בכ"ה באלול. ראש השנה הוא היום השישי לששת ימי בראשית ובו נברא האדם.
האדם שנברא ביום זה, מעלתו העיקרית הינה עובדת היותו מסוגל להכיר את בוראו. מדי שנה בשנה בהגיע יום זה, אנו שבים לנקודת הבראשית של יצירת האדם, ועל כן, מוטל עלינו לחדש בקרבנו את הכרתנו בבורא, שהיא תמצית עבודת החיים המתבקשת ממנו.
כך נבקש ב"מלכויות": "מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך… וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
בשופר גדול אז נתקע, נמליך את מלכנו, נכוון את חיינו למענו, ונפציר בו שיגלה שוב את מלכותו במהרה, ביום בו גילה את מלכותו בראשונה.