מאז שגורש אדם הראשון מגן עדן, נושא הפרנסה הפך לנקודה מרכזית בהוויית עולמו. מזונו הפך לגורם המטריד אותו משלוותו: "בזעת אפך תאכל לחם" (בראשית, ג', י"ט).
פרנסתו של האדם כה קשה עד שחכמינו השוו אותה לקריעת ים סוף.
האדם עומד ותוהה: מאין אביא את פרנסתי? מהיכן אכלכל את ביתי? באותה שעה דומה הוא לבני ישראל בשעה שעמדו על שפת ים סוף, והבחינו במצרים הדולקים אחריהם ולפניהם הים. הישועה נראתה להם רחוקה מאד מאד.
בנקודה זו קיים דמיון בין עולם הפרנסה לקריעת ים סוף. לא זו בלבד שבשתיהן מלווה את האדם הרגשת חידלון הקרובה ליאוש, אלא שבשתיהן באה הישועה מהמקום הלא צפוי. אף אחד לא העלה על דעתו שהישועה תבוא דוקא מכיוון הים.
כך גם במזונותיו של האדם. אין הוא יודע מנין תבוא פרנסתו. מזונותיו של האדם קשים ומרים כמו תחושת הנרדפים על שפת הים. הפתרונות שמספק הקב"ה לבעיית המזונות, אף הם דומים לפתרונות שנתן הקב"ה לאלו אשר עמדו על שפת ים סוף.
העולם הזה ידוע כעולם של הסתר. עולם שבו אלוקותו של הקב"ה נעלמת, שכן כאשר הקב"ה מתגלה בהדר גאונו, ניטלת הבחירה מן האדם ואין מקום לשכר ועונש.
היו זמנים בהם התגלה הקב"ה מתוך ההעלם הגדול. התגלות כזו היתה בשעת קריעת ים סוף. שם הוסרו צעיפי ההעלם, עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא. רב היה כוחן של אותן שפחות, אשר היו מראות באצבע ואומרות: "זה א-לי ואנווהו" (שמות, ט"ו, ב').
מזונותיו של האדם דומים בבחינה זו לקריעת ים סוף. למרות שהקב"ה נעלם ונסתר מעמנו, ניתן לגלות אותו ולחוש את השגחתו בעת החיפוש אחר מזונות.
כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, רחוקים היו מאוד מהקב"ה. לא ניתן היה להכשיר אותם לקראת קבלת התורה, אלא בחריגה מהנהוג ובנקיטת צעד בלתי שגרתי של יציאה מתוך ההעלם הגדול. הקב"ה גילה, איפוא, את עצמו וכך קירב את העם לאמונה שלימה בו.
באותו אופן, כאשר רדיפה אחרי תענוגות וצבירת הון, מעמידה את עולמו הרוחני של האדם בסכנת התדרדרות, עד כדי התרסקות מוחלטת, הקב"ה מתגלה אליו, ובלבד שלא ימעד לגמרי.
קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, אך גם נעימה ההתגלות שבעקבות הקשיים, כמו זו שהיתה בשעת קריעת ים סוף.