אדם ביש מזל פתח במסע חיפושים נרחב אחר מזלו. נפרד מבני משפחתו ומידידיו ויצא לתור אחר מזלו האבוד.
סיפור ילדות ששמע בעבר הרחוק גרם לו לחשוב שמזלו יימצא דווקא אי שם במעבה היער. היה זה היעד הראשון במסע החיפושים שלו.
לאחר מספר שעות הליכה מייגעות ומתישות, נפנה האיש לנוח בצלו של עץ פירות בלתי מזוהה, שענפיו הארוכים נתנו צל נעים. זה היה מפלט מצוין מקרני השמש הלוהטות. הוא ביקש לתת מנוחה לאיבריו ומעט תנומה לעפעפיו.
שמורות עיניו עמדו להעצם, והנה, הוא שומע קול דורש בשלומו:
"שלום לך איש, אנה מועדות פניך?"
התבוננות קצרה מסביב מלמדת אותו שאין כאן אדם אחר מלבדו. העץ, שתחתיו הוא יושב, הוא המדבר אליו.
"אני עסוק בחיפוש אחר מזלי האבוד, כבר שנים ארוכות שאני סובל מחוסר מזל. החלטתי לחפש אחריו ולא להרפות עד שאמצאנו".
"עשה לי טובה", מבקש העץ, "כשתמצא את מזלך, תברר אצלו אולי הוא יודע היכן המזל שלי. כבר מספר שנים שאינני מצליח להוציא אף פרי אחד, אולי יוכל לעזור גם לי!"
האיש מבטיח להשתדל ונפרד לשלום מהעץ.
הוא לא מספיק להתקדם הרבה, והנה, מרחוק הוא מבחין באריה צולע הפוסע לאיטו. ריר זב מפיו ועיניו הבורקות מלמדות על מחלה כלשהי שפקדה אותו. הוא מתקרב, והאריה דורש בשלומו:
"שלום לך, לאן אתה הולך? האם אינך מפחד להסתובב לבדך ביער?"
"אין לי ברירה, אני מוכרח לחפש אחר מזלי האבוד. לבי אומר לי שהוא מצוי אי שם במעבה היער".
"שיהיה לך הצלחה. אבל עשה עמי טובה, כשתמצא את המזל שלך, שאל אותו, בבקשה, אולי הוא יודע איפה המזל שלי? כבר תקופה ארוכה שמחלה קשה תקפה אותי ואינה מרפה. הייתי שמח להשתחרר ממנה".
למחרת היום, בלב לבו של היער, מתוך מערה אפלה וחשוכה, הוא שומע קול בכי חרישי. הוא אוזר אומץ, נכנס פנימה, ולאחר הסתגלות לחשכה הוא מבחין באשה צעירה בקצה המערה. רגליה קשורות באזיקי ברזל, והיא יושבת וממררת בבכי.
האשה שהבחינה בו, שחה לו בגילוי לב את קורותיה:
"נסיכה עשירה ומפונקת הייתי, לא חסר לי דבר. קבוצה של קצינים מצבאו של אבי פתחה במרד, והוציאה להורג את כל בני משפחתי. אותי הם תפסו והביאו לכאן. כבר מספר שבועות שאני יושבת כאן ומתקיימת מלחם יבש ומים שמספקים לי המורדים מדי כמה ימים. אולי תוכל לעזור לי…."
"אשמח לעזור לך, אני בדרכי לחפש אחר מזלי האובד. כשאמצא אותו, אבקש לדעת היכן הוא מזלך ואביא לך אותו".
ימים מספר חלפו, והאיש שסיים את הסיור ביער, שב על עקביו כלעומת שבא.
ראשונה הוא פוגש את הנסיכה שעדיין יושבת מכונסת במערה וממררת על רוע מזלה. היא מבחינה בו בקצה המערה, מנגבת את דמעותיה ותולה בו עיניים מלאות תקווה.
"נו, מה בפיך, ספר לי, אין לי סבלנות להמתין!"
"בשורה טובה בפי, אמנם את מזלי שלי לא מצאתי, אבל את המזל שלך בהחלט מצאתי".
הנסיכה תלתה בו זוג עיניים שואלות.
"המזל שלך אמר, כי ממש בקרוב יבוא אדם שישחרר אותך מכבליך, ישיב אותך לממלכה, יינשא לך ויתפוס את כס המלוכה. ואתם תחיו באושר ובעושר עד סוף ימיכם".
פניה של הנסיכה אורו בתקוה: "אולי תוכל לשחרר אותי, להיות לי לבעל ולתפוס את כס הממלכה?"
"הייתי שמח מאד אילו יכולתי לעזור. אבל אנא, סלחי לי, עסוק אני בחיפוש אחר מזלי…. אני בטוח שבקרוב יבוא האיש הראוי לך, ישחרר אותך ויכבוש את הממלכה!"
עייף ותשוש, מאוכזב וממורמר, המשיך בדרכו. שוב התיישב לנוח תחת אותו עץ חסר פירות.
"שלום, מה בפיך?"
"את מזלי שלי לא מצאתי, אבל את שלך מצאתי. המזל שלך אומר כי מתחת לשורשיך טמונה תיבת ברזל כבדה גדושה תכשיטים וחפצי ערך עתיקים. תיבה זו היא שאינה מאפשרת לך לתת פירות. אם יוציאו אותה, תחזור להיות עץ מניב פרי".
"אולי תואיל לעזור לי ולהוציא את התיבה מתחת לשורשי?"
"שמח הייתי לעזור לך, אבל אנא, הבן לנפשי, אני ממהר מאד לחפש אחר מזלי, אין לי זמן".
לא הרחק משם רבץ לו האריה. כשהבחין באיש, ביקש לשמוע את קורותיו. סיפר לו האיש כי לא מצא את מזלו, אך מצא את מזלה של הנסיכה ושל העץ, "וגם את המזל שלך מצאתי. אם תרצה להבריא, עליך לאכול את מוחו של ההדיוט הראשון שתפגוש".
דקות מספר חלפו, ולמרגלותיו של האריה נותר גל של עצמות.
_x000D_
_x000D_
החיים רצופים הזדמנויות, אך יש מי שמתעלם מהן. הוא לא יגיע לשום מקום, רק ימצא את עצמו דורך על מקומו שבעים שנה, רק מפני שהוא לא ידע לזהותן ולנצלן.