הם היו שלשה אחים. האב הלך זה מכבר לבית עולמו. האם, בודדת וגלמודה, גרה לבדה בביתה, מצפה לצלצול טלפון שיבשר לה כי אחד מבניה נמצא על הקו, ומטרתו להפיג את בדידותה. על הרעיון כי יבואו אי פעם לבקר וויתרה זה מכבר.
היא ובעלה עמלו קשות במשך שנים ארוכות, וחסכו פת מפיהם, כדי להקנות לבניהם השכלה גבוהה באוניברסיטאות הטובות ביותר. עמלם, אכן נשא פירות.
הראשון, מנתח בכיר במחלקה הקרדיולוגית באחד מבתי החולים בניו יורק. חי בפרבר יוקרתי בבית נאה, יחד עם אשתו וילדיו, עסוק מבוקר עד ערב. ובקושי מוצא רגע פנוי להרים טלפון לאם הקשישה.
השני, יועץ מניות בכיר בוול סטריט. יושב במשרד מהודר צמוד למסכי מחשב מרצדים, כשלאוזניו מוצמדות שלוש אפרכסות טלפון. לעתים רחוקות, כשמתפנה איזושהי אפרכסת, הוא נזכר להרים צלצול קצר לאמו.
השלישי, גם הוא סיפור לא קטן של הצלחה. בניגוד לאחיו הוא מתגורר בבריטניה, מנהל חברות קבלניות גדולות. גם לו אין זמן.
למרבית הפלא כל השלושה זכרו את יום ההולדת השמונים של האם הבודדה, וכל אחד מהם דאג לשלוח את מתנתו ביד רחבה.
הקבלן, רכש וילה מהמהמת באחד מאיי יון, שם תוכל האם הקשישה לנפוש בחודשי הקיץ מעמל השנה. את הוילה דאג לצייד במיטב הריהוט. לא קימץ כלל מכספו, הכל על הצד הטוב ביותר. לאמו שלח כרטיס ברכה וכרטיס טיסה לאיי יון. בזאת יצא ידי חובתו.
איש המניות רכש מכונית מרצדס מפוארת. המילה האחרונה בשוק המכוניות. את המכונית שלח לארץ, דאג לחברת כח אדם שתעסיק נהגים צמודים סביב השעון, מוכנים לקחת את אמו להיכן שרק תרצה.
הקרדיולוג היה מקורי מכולם. הוא חשב על האם וכיצד ניתן להפיג את בדידותה. רכש לה תוכי מזן נדיר שעלה סכום עתק.
בסיומו של יום, לאחר שהמתנות הגיעו ליעדן התקשרו הבנים ה"מסורים" בשיחת ועידה לאחל לאמם מרחוק את כל הטוב שבעולם.
בטלפון, האמא מתרגשת, מודה לכולם על תשומת ליבם ליום הולדתה, אבל היא לא מרוצה:
"למה לי וילה באיי יון? אני בקושי מצליחה לנקות את ביתי כאן. ומכונית??!! לאן אני כבר הולכת? אבל העוף היה טעים!"
הבן, הקרדיולוג זועק בטלפון: "אמא, זה היה תוכי מדבר…"
האמא נותרת אדישה: "הוא לא אמר כלום…!"
_x000D_
_x000D_
כאשר הלב פועל, כאשר הרגשות ערים למאוויו של הזולת, לבדידותו, לצמאונו לאהבת בנים, לא טועים.
כאשר האם יקרה באמת, מאזינים לרחשי לבה ויודעים בבירור מה ישמח את לבה באמת. מעניקים לה את היקר לה ולא את מה שיקר לנותן המתנה.