בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בצפון איטליה, במרתפו של ארמון אצולה ישן, נמצאה באחת הפינות החשוכות חבית עץ קטנת ממדים.

אחד הארכיאולוגים שבין שאר תחביביו היה גם יינן, מיהר לנקות את החבית משכבות האבק שהצטברו עליה. האדרנלין בדמו זרם בקצב מואץ, הוא חש כי התרגשותו נוסקת לשיאים חדשים.

החריטה שגילה על גבי החבית הצליחה להפתיע גם אותו. בחריטה אומנותית שנשאה את שנת 995, תואר כי היין שבחבית הוא יין ישן נושן מבציר הענבים המשובח של שנת 815.

הוא ניתר לגובה מהתרגשות. התברר לו, שחבית זו, מכילה יין המשובח ביותר, הנאמד בעשרות מיליוני דולרים.

השמועה עשתה לה כנפיים, ומומחים בעלי שם הוציאו חוות דעת מקצועית כי אכן מדובר בחבית היין העתיקה בעולם.

לאור ההתעניינות הכלל עולמית בחבית היין ההיסטורית, החליטה החברה שברשותה נפל הממצא היקר, להעמיד את החבית למכירה פומבית.

מאות הגיעו להשתתף במכירה הפומבית. מחיר הפתיחה הגבוה שעמד על עשרה מיליון דולרים לא עצר בעדם. כל אחד מהם היה מוכן להשקיע הון עתק, כדי שחבית היין העתיקה והמשובחת תעבור לרשותו.

המכירה נפתחה, והמחירים עלו בקצב מסחרר. בזה אחר זה נשרו רוב המתמודדים. כשהורה צג הדיגיטלי הורה על 50,000,000$, נותרו רק שני מתמודדים עתירי הון, שהתחרו ביניהם מי יזכה להיות בעליו של היין המיוחד.

בסופו של דבר נמכרה החבית למיליארדר צרפתי קשיש, אספן עתיקות מושבע וחובב יינות. באותו רגע לא היה מאושר ממנו.

הוא הרים את החבית אל על, קד קידה לציבור המריע. ואז, ברגע קט של חוסר זהירות-

נפלה החבית… התנפצה… תכולתה היקרה נשפכה ארצה…

לפתע, ללא כל התראה מוקדמת החלה ההתנפלות. הראשון התכופף ארצה על ארבע, מניח לחליפתו היקרה לטבול ביין, והחל מלקק במרץ. אחריו כולם, על חליפותיהם, עניבותיהם ומעמדם המכובד, כולם רכנו ארצה וליקקו. ליקקו והעוו את פניהם.

מה זה? טעם איום… חמוץ… מגעיל… דוחה…

סביר להניח, שאילולא נפלה החבית, היה האיש מניח את היין מאחורי זכוכית משוריינת בחדר העתיקות שלו. נכדו, שהיה יורש את האוצר, היה מציע אותו למכירה פומבית נוספת וגורף הון, רק כדי שתשכון החבית שוב מאחורי זכוכית של חובב עתיקות נוסף, וחוזר חלילה. איש לא היה יודע לעולם שהיין היקר והמשובח הוא יין חמוץ…

_x000D_

רק מחשבה מעמיקה תוביל אותנו להשקיע את כוחנו במשהו שתחילתו אמת, מהותו אמת וסופו אמת.