מושק'ה היה אדם חרוץ, נקי כפיים ויישר דרך. במשך שנים רבות התפרנס בכבוד מהכנסותיו בבית המרזח, ומדי שנה העלה לפריץ את הסכום הקבוע.
אירע מה שאירע, וסיבות בלתי מוסברות הניאו את עוברי האורח מלעבור בדרך שבה שכן הפונדק. הכביש הראשי שבימים עברו היה שוקק עגלות והולכי דרך מאובקים, פתאום הפך להיות שקט ושומם. כאילו ירדה קללה מסתורית מן השמים שכילתה את פרנסתו של מושק'ה.
מושק'ה לא הפסיק לקוות שיגיעו ימים יפים יותר, והפונדק שלו יחזור להיות מלא כבימים הטובים, עת באו כל איכרי הסביבה ליהנות מהשיכר המפורסם שלו ושלשלו לידיו את פרוטותיהם.
בהתקרב התאריך שבו היה עליו להתייצב באחוזת הפריץ, החל מושק'ה תוהה כיצד לפעול.
מושק'ה הכיר את הפריץ היטב, וידע שכל עיכוב בתשלום לפריץ כמוהו כהתאבדות. הפריץ לא יהסס להרוג אותו ללא דין ודברים, לשעבד את אשתו לשפחת עולם ואת ילדיו לעבדים, אם רק יעז לא לשלם את דמי החכירות.
בלית ברירה החליט מושק'ה לספר לפריץ דברים כהווייתם. יספר לו כי כמעט לא דרכה רגל על מפתן פונדקו השנה, הדרכים היו שוממות, והעסק לא נשא רווחים. אולי יסכים הפריץ, כך קיווה, לדחות את התשלום למועד מאוחר יותר.
כנראה, הצליח מושק'ה לפרוט על נימים חבויות בלבו של הפריץ קשה הלב. למרבה הפלא, הסכים הלה להאריך לו את מועד הפירעון. לפני שנפרדו, הרים הפריץ את ידו בתנועה מאיימת ורמז למושק'ה בשפה ברורה, שהפעם זה רק הפעם, והזדמנויות נוספות לא תגענה. בפעם הבאה אבוי ואבוי…
מושק'ה הבין היטב את הרמז. וכאשר בשנה שלאחר מכן שוב לא היה בידו לשלם את החוב השנתי, הבין שצריך לארוז את החפצים ולברוח.
ואכן, כך עשה. בעצה אחת עם אשתו ארזו בזריזות את החפצים, העמיסו הכול על עגלה והושיבו את הילדים בין החבילות.
הסוסים דהרו בין השדות המוריקים, והנה, לפתע מרחוק הבחינו בכרכרה הדורה מתקרבת. מושק'ה התבונן ועיניו חשכו. הפריץ. הפריץ שלו חוזר, כנראה, מביקור בעיר המחוז. רק חסר לו שיבין שאין לו מאין לשלם, ולכן הוא בורח.
כשהתקרב הפריץ במרחק ראיה, מנופף לו מושק'ה לשלום בהתרגשות רבה: "שלום, שלום, אדוני הפריץ, מה שלומך? איך אתה מרגיש? כל הכסף שאני חייב לך מצוי בביתי. מיד כשנחזור מהעיר הסמוכה לאחר החג, אכנס ואתן לך את כל הכסף".
"חג?!" תמה הפריץ, "איזה חג בדיוק יש לכם עכשיו באמצע החורף".
היהודי שלנו לא מתבלבל לרגע ושלף את התשובה: "אה, אינך יודע, אדוני הפריץ, זהו חג פלטתנו".
"באמת, לא שמעתי על החג הזה", התנצל הפריץ ונפרד לשלום ממושק'ה, ששוב הבטיח להכנס מיד אחרי ה"חג".
הפריץ הגיע לעיירה. מרכבתו עברה במרכז השוק. ליד דוכני היהודים הוא עוצר, דורש בשלומם ומתעניין בהכנות לחג.
בעל הדוכן הסמוך תהה בקול: "על איזה חג מדבר אדוני הפריץ?! אין שום חג באופק!"
"מעניין, דווקא הבוקר פגשתי את מושק'ה בדרך העירה, והוא סיפר לי על חג פלטתנו?!"
היהודי שהבין מה הביא את מושק'ה לחדש "חג" בסתם יום של חול, הבליע חיוך בקצה שפתותיו ואמר: "אדוני הפריץ, חג פלטתנו הוא חג מיוחד. בשונה מכל החגים שזמנם קבוע, את החג הזה חוגג כל יהודי כשמגיע זמנו…"
_x000D_
_x000D_
כל אחד יכול להשתחרר ממה שמעכב את קידומו הרוחני. עליו רק לבחור, וה"חג" הפרטי בוודאי יהיה "חג שמח".