כיון שפשטה השמועה כי הגיע איש מן העיר הגדולה אל הכפר, התאספו בני הכפר וביקשו לשמוע מה חדש בעולם הגדול. עמד האיש ותיאר את אחד הפלאים החדשים והמיוחדים ששמו רכבת.
הרכבת הינה עגלת ברזל ענקית, שאליה מחוברים עשרות עגלות ברזל נוספות, לאחר שהדלתות נסגרות והנוסעים יושבים במקומותיהם תשמע צפירה ארוכה, ועגלת הברזל תחל לנוע במהירות אדירה. וכל זאת ללא סוסים כלל.
הם הביטו בו בתמהון, עגלת ברזל כבדה השועטת ללא סוסים? מי שמע על דבר כזה? היו כאלה שהכחישו את דבריו של האיש, והיו גם כאלו שהאמינו וחלמו לנסוע בעגלה כזו..
היה שם אחד שהחליט כי הוא יעשה הכל להגשים את החלום. בלא לומר לאיש דבר וחצי דבר על תוכניותיו הוא החל בתכנית חסכון ארוכת טווח. את הפרוטות שחסך החביא בפינה כלשהי בחצר הבית.
השנים חלפו, ובארגז שבחצר הצטבר סכום מכובד של פרוטות. החלום עמד להתגשם. האיש נפרד ממשפחתו הקרובה נפרד גם מידידיו, התיישב על הסוס ויצא העירה.
ובעיר הגדולה הוא קושר את הסוס אל אחד העמודים בחניון הסוסים, וניגש לתחנת הרכבת. סדרן מעונב מפנה אותו לתור המשתרך מול דוכן הכרטיסים.
"איזה כרטיס תרצה לרכוש?" שואל הקופאי את השאלה הנצחית. והכפרי שאינו מכיר בהבדלים משיב: "מה השאלה, תן לי כרטיס, כרטיס טוב!" הקופאי שולף כרטיס מוזהב בו מוטבעות המילים – מחלקה ראשונה". "ארבעים וחמישה רובלים!" זה המחיר.
אחר שנפרד מסכום הארי שבאמתחתו ניגש הכפרי להמתין לרכבת האמורה להכנס לרציף בכל רגע. הוא מתבונן מסביב מנסה להתמקם בתוך אחת הקבוצות. מבט מהיר על הקבוצות נותן לו חלוקה די מדוייקת: בקבוצה הראשונה אנשים מעונבים בחליפות יקרות, בקבוצה השניה אנשים בחליפות ללא עניבות. ובקבוצה השלישית ללא חליפות וללא עניבות.
בפאתי התחנה הוא מוצא את הקבוצה שמדברת אליו. אנשים עמוסים בסלים שראשי כרוב וכרבולות תרנגולים מציצים מבין חריציהם, אנשים כלבבו בעלי מראה כפרי. מצטרף לתוך קלחת אנשי הכפר וממתין לרכבת. רעש אדיר נשמע, הכפרי מביט בתדהמה, הפלא הגדול עומד מולו בשיא תפארתו. הדלתות נפתחות וקבוצת הכפריים נדחקת, דחיפות, צעקות, מרפקים, ואף הכפרי מצטרף לחגיגה דוחף, מפלס דרך אל הקרון פנימה, שם הוא תופס קצה של מושב עץ וממתין שהרכבת תתחיל במסעה.
הצפירה נשמעת, והפלא מתרחש, הרכבת נעה על פסי הברזל, והוא מתענג: "האח, חוויה שכזו, שווה כל גרוש". עוצם את עיניו מתנועע בקצב הרכבת, פותח את עיניו ונהנה מהנוף המתחלף ביעף.
"נא להכין כרטיסים לביקורת" נשמע קול גס מהקרון הסמוך ומנתק אותו מחלומותיו, מסביבו מהומה, האנשים שעד לאותו רגע ישבו נינוחים ורגועים שקועים בשינה החלו נעים לכל עבר, איכרים עבי בשר נדחפים אל מתחת לספסל, המטען יחד עם תרנגולות מקרקרות ושאר הירקות, הוא לא מבין מה מתרחש "אך אם אלו הם כללי המשחק", אומר הוא לעצמו, "נשחק לפי הכללים". נשכב גם הוא תחת אחד הספסלים בפישוט ידיים ורגלים ומתבונן.
הכרטיסן נכנס אל הקרון ונתקל בזוג רגליים מציצות מתחת לספסל, מושך הוא בקצה הרגל וגורר אחריו את הכפרי ההמום. "תפסתי אותך", קורא הכרטיסן "גנב שכמותך, היכן הכרטיס?"
הכרטיסן לא ידע אם לבכות או לצחוק בשעה שהאיש מוציא מכיס חולצתו כרטיס מוזהב, "מחלקה ראשונה".
"טיפש שכמותך, יש לך מקום מכובד במחלקה הראשונה על כורסה נוחה ושירות אישי, ואתה נדחף כאן ברפש מתחת לספסל?!"
_x000D_
_x000D_
קצת גאווה יהודית לא תזיק לנו, אם נדע שבידינו הכרטיס למחלקה הראשונה. תורת ישראל מקפלת בתוכה את חכמות העולם כולו ממנה ינקו עמים ודתות, ובה יכול אדם למצוא כל מה שיבקש.