החיים זורמים ללא הפוגה, כל העוצר, נדרס; מי שאינו מתקדם, נדחק לשוליים. במהלך החיים קיים פרדוקס בלתי נשלט: את כל זמנו ואת כל יישותו מקדיש האדם למען עצמו ולמען משפחתו. אך הנה, למרבית ההפתעה, לא נותר לו ולו רגע אחד כדי לחשוב מחשבות מהותיות על אודות עצמו, אשתו או ילדיו!
מלחמת הקיום הפכה למשימה כמעט בלעדית ויחידה בחיי האדם. היא תובעת ממנו את כל המשאבים האנושיים. התועלתיות שולטת בכל תחומי החיים. החכמה, המדע והתבונה רתומים למשימה מרכזית המעסיקה את האנושות, משימה ששמה הפשטני הוא: רדיפת בצע.
לערכים אנושיים – לחסד ולרחמים, לטוב לב ולהקרבה למען הזולת, כמעט אין ערך עצמי. גם הם נמדדים כיום על פי מידת התועלת שהם מביאים.
למי יש יכולת לעצור מירוץ זה? היכן וכיצד ימצא האדם את עצמו? הפיתרון ניתן בתורה: "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב', ג').
השבת היא מתנת אלוקים המרוממת את האדם ממישור עיסוקיו הפעוטים ומקנה לו הזדמנות לראות את עצמו, לחוש את נשמתו הנצחית, לגלות את ביתו ולהכיר את בני משפחתו היכרות פנימית. קדושת השבת משכיחה מהאדם את דאגותיו ואת צרותיו. הוא לומד להתבונן על העולם במבט חדש.