רוח בין ערביים קלילה עילעלה את צמרות עצי הברוש חמורי-הסבר ושיוותה להם גיחוך של מבוגר שנתפס במשובה ילדותית. השמש שנטתה לערוב, שלחה צבעי כתום עזים אל צמרות עצי האקליפטוס עטורי הענפים, שגם הם היו נעים אנה ואנה, למשבי רוח הקיץ הבאה מן הים. להקת ציפורי דרור התעופפו סביבם בציוצים קולניים, תרות אחרי ענף מכובד שישמש יציע לשנת לילה ציפורית, נטולת דאגות אנושיות.

למטה, על מחצלת שהיתה פרוסה ברישול על האדמה, ישבה קבוצת "ציפורי דרור אנושיות" שנאלצה לחזור אל ה"כלוב"… מנסים היו נואשות ליצור לעצמם "פטה-מורגנה" של חופש… היתה זו קבוצת תרמילאים בדימוס. רובם ככולם שהו תקופה ממושכת במזרח. כל אחד מסיבתו שלו נאלץ לחזור אל זרם החיים השוטף, העצבני והמייגע של היום יום. המעבר החד והקיצוני מחיי תרמילאי, מלאי הרפתקאות וחיפוש אל חיי שיגרה אפורים וחסרי תוכן, היה חד מדי עבורם, והם מצאו את עצמם מצטרפים לסדנת תמיכה שתאפשר להם לשוב ולהשתלב מחדש בחיי היום יום, אם כי בקצב איטי, בהתאם ליכולות הספיגה של תרמילאי ותיק שיצא לגימלאות…

הם היו ישובים בגורן עגולה מסביב לנרגילה ענקית שהיתה עוברת מיד ליד, מעלה סילונות עשן ריחני. היתה זו פגישת הכרות ראשונה. כל אחד הציג את עצמו בתורו וסיפר בקצרה על מסעו האישי ועל הסיבות שהביאו אותו אל הסדנה.

משסיימו את סבב ההכרות הראשוני, השתרר שקט מביך. יוסי, מנחה הסדנה, לא מיהר להפר אותו. הוא בחן כל אחד במבטים מדודים ואיטיים. מאפשר לשקט שמסביב להשפיע על הדינמיקה הקבוצתית שביקש ליצור. גם הציפורים הרבות שבצמרות העצים סיימו את שירת בין הערביים ותרמו לדממה הקבוצתית. היום פינה את מקומו ללילה שפרש את כנפיו בכל פינה אפשרית בביטחון עצמי של יודע דבר. מישהו הדליק כמה נרות חלב ריחניים, שספק מאירים ספק מדגישים עוד יותר את החשכה שהשתלטה סביב…

קולו של יוסי קטע את הדממה באחת. הוא החל מדבר בטון נמוך ושלוו, כאילו סח לעצמו: "אושר – זוהי מילת המפתח, זוהי ההגדרה המדוייקת לצורך האנושי העמוק ביותר. הפסיכולוגיה המערבית כולה תרמה את מיטב כוחותיה כדי להכיר את הצורך העמוק ביותר בנפש האדם, את המניע החזק ביותר הטמון בשורש האישיות האנושית.

שלושה פסיכולוגים גדולים חיו ופעלו בווינה. שלושתם היו יהודים ושלושתם חיפשו את המניע והשורש בנפש האדם.

פרויד – היה זה שחשף בנפש האדם את הצורך בתענוג פיזי. הוא ראה ביצר המין את הצורך העמוק ביותר בנפש. לדעתו, כאן טמונים מקור ההגדרה והפיתרון לרוב הבעיות השכיחות בנפש האדם.

אדלר – תלמידו הגדול והיחיד של פרויד-לא קיבל את ההבחנה הפרוידיאנית. הוא מצא את האדם כיצור חברתי, ולכן, לדעתו, הצורך העמוק ביותר הקיים במעמקי הנפש האנושית הוא המעמד החברתי. כאן הוא מקורן של כל הפעולות האנושיות וכל בעיות הנפש המתפתחות מהן.

ויקטור פרנקל – גם הוא חניך האסכולה הפרוידיאנית – נאלץ לשנות את דעתו על מבנה נפש האדם. המורה השני של פרנקל לא היה פסיכולוג והשיעורים לא התקיימו בווינה. שמו של המורה הוא אדולף היטלר… ובית הספר היה מערכת של מחנות הכפייה הידועים לשמצה – אושוויץ ודאכאו. שם בתנאים תת-אנושיים, מול השפלות, רעב ועינויי זוועה, כאשר אנשים הפכו בזה אחר זה למוזלמנים – גוויות מהלכות על שניים- למד פרנקל שיעור נוסף על מרכזי הכוח בנפש האדם. יכולת ההישרדות האנושית, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית, לא היתה תלויה בגוף בריא וחזק, בכמות החברים או ב"קשרים הנכונים". וכך כותב מבוגר מבוגרי מחנות ההשמדה: "בעלי הסיכויים הגדולים ביותר לשרוד, היו אלה שנשאו פניהם לעתיד – למשימה, לאדם המצפה להם, למשמעות שעתידה להתמלא למענם… והמסר – כביכול, הצוואה שלהם – היא שההישרדות תלויה ב"לשם מה"…

מכאן יצאה לדרך הבנה מעמיקה בנבכי נפש האדם. היא טוענת: "האדם מחפש משמעות". המנוע הפנימי העמוק והחזק ביותר בנפש הוא הצורך למשמעות ולפשר החיים. כל הפעולות האנושיות האחרות הן הדחקה של הרצון הפנימי למשמעות! כל עוד לא ימצא האדם את פשר החיים, לא יוכל להרפא רפואה של ממש או למנוע מחלה של ממש, והשאיפה האנושית אל האושר תאחר להתגשם, על אף תנאי החיים הנוחים שזכתה להם האנושות.

"זמן רב מדי אנו חולמים חלום, אשר אך עתה אנו מקיצים ממנו – כותב פרנקל ב"זעקה הלא נשמעת למשמעות". החלום, אשר אין לנו אלא לשפר את מצבם הכלכלי-חברתי של הבריות, והכל יבוא על מקומו בשלום. האנשים יהיו מאושרים".

"והנה, ברגע ששוכך המאבק להישרדות, צפה ועולה השאלה – הישרדות לשם מה? אנשים במספר גדל והולך יש להם בימינו אמצעים לחיות, אך אין להם משמעות שראוי לחיות למענה!!!"

יוסי נשם נשימה ארוכה, מודד במבטים ארוכים את חברי הקבוצה. הלילה היה חסר ירח, רק הנרות הבודדים הבליחו. צרצר חסר נימוסים ניצל את השקט הרגעי ופתח במונולוג משלו. יוסי לא המתין לסיום הנאום הצרצרי, כיחכח מעט בגרונו והמשיך:

שלושה עוורים נכנסו לגן חיות. הם קיבלו אישור מיוחד להיכנס אל המכלאה של הפיל ולמשש אותו בידיהם, וכך, להיוודע באופן בלתי אמצעי לייחודיותו של בעל חיים זה. כשיצאו נשאלו על ידי המבקרים האחרים – מהו לדעתם פיל ? הראשון ענה בביטחון עצמי רב כי לדעתו, פיל הוא צינור בקוטר של חמישה צול. השני טען בעקשנות כי פיל הוא עמוד בטון יצוק, ואילו השלישי קבע בטון שאין אחריו עוררין כי פיל הוא חוט רפוי קצר ועבה…

יוסי חייך חיוך רחב ואמר: ואף אחד מהם לא טעה. האחד מישש את החדק, השני את הרגל והשלישי מישש ברצינות רבה רק את הזנב… לפיל יש גם חדק, גם רגל, וגם זנב… כל אחד מישש חלק אחד, התפעל מאוד ממה שמצא, והגיע להגדרה סופית שהיתה נכונה, אולם חלקית.

פרויד, אדלר ופרנקל יצרו את האנלוגיה של שלושה עוורים שנכנסו לגן החיות… אכן באדם טמונים שלושה צרכים בסיסיים. השאיפה אל העונג, שמקורה בגוף עצמו. השאיפה לכוח ולמעמד חברתי, שמקורה בלב וברגשות, והשאיפה למשמעות שמקורה בשכל ובמחשבות.

אלפי שנים לפני שנוצרה הפסיכולוגיה האכסיסטנציאלית, הניחה היהדות את האצבע על שלושה מוקדים בנפש האנושית. הם נקראים בשפתה של היהדות: "מל"ך" – מוח, לב, כבד.

המוח הוא מקומה של הנשמה, משם נובע הצורך במשמעות. הלב מקומה של הנפש, מרכז הרצונות, משם נובע הצורך במעמד חברתי. הכבד – מרכז התאוות – מקומו של הדם, החיים הפיזיים והחומריים. מכאן נובעת השאיפה לעונג.

בשפה פנימית יותר הם נקראים: גוף, נפש, רוח, או אם תרצו פיזי, אמוציונלי ורציונאלי.

האידיאל האנושי הוא לבנות מערכת יציבה וחכמה שתדע לשלב בין שלושתם, למרות היותם שונים ומנוגדים. אדם בריא, הוא אדם היודע לשלב את שלושת הגורמים הללו בנפשו, מתוך שליטה נכונה על מהלך העניינים. זוהי לא יצירת פזל, אלא קואורדינציה של ממש!

כדי להגיע לקואורדינציה בלתי אפשרית זו, נאלץ לברר האם ניתן להצביע על צורך אנושי אחד שהוא עמוק יותר וראשוני יותר משלושת הכוחות הללו גם יחד. צורך שישמש נקודת מוצא של המאוויים האנושיים כולם, גורם שיקפל בתוכו גם את שלושת הכוחות הללו עצמם…

יוסי חידד את השאלה והפנה אותה אל הקבוצה: נניח שאנו עוסקים כאן באופן עצמאי בחקר נפש האדם. במסגרת המחקר שלנו אנחנו מחפשים כרגע צורך אנושי בסיסי שיהווה מכנה משותף לשלושה בני אדם שונים לחלוטין: האחד הוא נשיא ארה"ב, השני הוא איכר פשוט במערב הודו המתפרנס למחייתו משדה אורז, והשלישי הוא סטודנט לרפואה שנה שלישית באוניברסיטת וירגי'ניה.

האם ניתן ליצור מכנה משותף בין שלושתם? האם ניתן להצביע על צורך אנושי מאחד, שכאשר נחשוף אותו, נגלה כי רב הוא הדומה על השונה ביניהם?

התשובות הראשונות היו שלילה מוחלטת. היו כאלו שרצו לאחד את כולם בדרכים שהן גם בהמיות, כמו רצון ההישרדות וקיום החיים, אך דרכים אלו נפסלו על אתר בשל אי היותם מאפיינים אנושיים.

אך אז ביקשה רונית, ישראלית ממושקפת שעשתה כחמש שנים באזורי הגבול שבין נפאל לטיבט, את רשות הדיבור ואמרה: הן אתה יוסי במו פיך היטבת להגדיר את התשובה במשפט שבו פתחת את דבריך. היא השתתקה לרגע, מוודאת שרשות הדיבור עדיין בפיה, ואז הוסיפה: הרצון האנושי העמוק והראשוני ביותר הוא השאיפה לאושר. כל אדם בעולם מציב לעצמו אתגרים ותכניות מתוך תחושה, שכאשר הללו יושגו ויתממשו, הוא אכן יגיע אל האושר שאליו הוא נכסף.

נשיא ארה"ב מציב לעצמו אתגרים, וכאשר אינו עומד בהם הוא עצוב ומדוכא. כאשר הוא מצליח הרי הוא מאושר לפחות לתקופת מה. כך גם האיכר הפשוט, וכך גם הסטודנט. המניע הראשוני של נפש האדם היא השאיפה אל האושר!!! – כל אדם מחפש את האושר הנכסף בהתאם למקום שבו הוא נמצא. האנושות כולה נמצאת בתנועה בלתי פוסקת, כאשר הן המטרה הסופית והן הגורם הראשוני המניע את גלגלי העשיה הזו היא השאיפה אל האושר.

לפתע הוסיף מישהו בחצי פה: כמה חבל שהאנושות כה מתאמצת להגיע אל האושר, אך ככל שגדלים המאמצים, כן גדל המרחק בין האדם לבין האושר הנכסף.

כל העיניים הופנו אל יוסי. הוא הנהן בראשו במרץ ואמר: בלשון הקודש קיים קשר עמוק בין מילים בנות אותו שורש. למלה אושר ולמלה אישור יש אותו שורש – א,ש,ר,. וזאת מפני שהשאיפה אל האושר היא הצורך באישור!!!

אישור משמעותו תחושת ערך – "אני שווה". אחת הנקודות העמוקות ביותר בנפש היא הצורך בתחושת ערך. האדם מוכן ומעוניין לבצע כמעט כל דבר במטרה לשוות לעצמו משקל וערך.

אכן, ממעמקי הצורך השורשי לתחושת "אני שווה" יוצאות שלוש דרכים, אליהן התייחסו שלושת הפסיכולוגים מוינה. הן שונות לחלוטין זו מזו, אולם כולן נעות סביב הצורך הבסיסי להגיע לתחושת ערך. השאיפה לעונג – גם הנאות ברמה נמוכה, יש בהן כדי להעניק לאדם תחושת ערך. השאיפה החברתית – בחברה אצור כוח עצום. רוב בני האדם מחפשים את תחושת הערך אצל הזולת!!! אנשים מוצאים את האישור שהם חשובים או שווים בחברה שסביבם. מסיבה זו הם גם הופכים להיות תלויים לחלוטין ביחסה של החברה כלפיהם.

הדרך השלישית היא השאיפה למשמעות. מציאת פשר וסיבה לחידת החיים מעניקה לחיים משמעות פנימית, והיא גם מאפשרת לאדם לחיות לאור משמעות זו. החיים לאור משמעות החיים פותחים בפני האדם עולם פנימי בלתי תלותי, שם הוא לומד למצוא אישור בתוככי עצמו על עצמו. הוא לומד להכיר את עצמו דרך משמעות חייו…

למעשה, מבין שלוש הדרכים, הצורך במשמעות הוא הקרוב ביותר אל הצורך האנושי המקורי – "להיות מאושר". לכן הוא גם היחיד המסוגל לתת תשובה אמיתית ומושלמת לשאלת האושר האנושית.

בני האדם נעים כל חייהם סביב ציר האושר, אך בו עצמו הם כמעט אינם נוגעים – הם מחפשים אותו בהנאה רגעית או במעמד חברתי תואם. כל אלו הן סובלימציות של הדבר עצמו…

יוסי שתק שתיקה ארוכה, נועץ זוג עיניים חולמניות ברקיע השחור שהיה זרוע באלפי כוכבים נוצצים, שקט מבורך שלט בכל. – מה שאפשר ליושבים סביבו להפנים את הדברים ששמעו ולהכין את מערכות העיכול של המחשבה אל ההמשך. לאחר מכן המשיך בקול שקט: " עסקתם עד לא מכבר בחיפוש. כל אחד והמסע האישי שלו. כל אחד והחיפוש שנבע מהמקום שלו. גם חיפוש המשמעות הוא סוג של משמעות, אולם עדיין אין הוא משמעות קבועה שיש בה כדי להעניק ביטחון ויציבות.

החיפוש האינטנסיבי שבו אייתם שרויים, חשף אתכם אל הציר המרכזי של שאלת האושר האנושי – אל משמעות החיים. כאשר חזרתם ארצה אל השגרה, נגדע מסע החיפוש. גם המשמעות הרגעית שבעצם החיפוש תמה. התיסכול הוא נורא! זהו תיסכול של מי שטעם פעם אחת את טעם האושר שבמשמעות. תיסכול של מי שהצליח לינוק את לשד החיים – וכל זה נלקח ממנו באחת.

אין לנו ברירה – אי אפשר לוותר יותר על הטעם הזה. חייבים לשנס מותניים ולחפש ברצינות את האמת עצמה, לחפש את הקבוע ואת היציב, לחיות את השיגרה עצמה לאורה של תכלית ושל משמעות פנימית.

היה זה רונן שקטע את הדממה שנוצרה: רעיון יפה! איפה לדעתך מחפשים משמעות כזאת? יש מקום שאתה יכול לשים עליו את האצבע?

כן ענה יוסי בביטחון, חפש את משמעות חייך מתחת לתנור אצלך במטבח…

אף אחד לא הצליח להסתיר את חיוכו, גם יוסי חייך וסיפר:

לפני שנים חי באירופה יהודי עני ואביון בשם אייזיק. לילה אחד הוא חלם כי הנה מגיעים אליו שני מלאכים מגובהי מרומים ולוחשים באוזנו סוד כמוס: עליו לנסוע לפראג הבירה, שם ימצא מתחת לגשר אוצר שיהפוך אותו לעשיר גדול. מתחילה חשב אייזיק כי חלומות שווא ידברו… אך בהשנות החלום פעמיים ושלוש, הוא נמלך בדעתו, צרר את צרורו, בירך לשלום את בני ביתו ועשה את דרכו אל פראג הבירה. בהגיעו לשם לא השתהה, אלא ניגש מיד והחל חופר מתחת לגשר במרץ רב. חייל שהופקד על שמירת הגשר, ניגש אל החופר המוזר, ובצעקות רמות ציווה עליו להסתלק מהמקום. אייזיק לא עזב. במקום זאת החל להסביר לחייל בתחנונים על החלום המופלא ועד כמה האוצר האמור להמצא מתחת לגשר, נחוץ לו.

לשמע סיפור החלום צחק החייל בקול גדול ואמר: כן יהודי, גם אני חלמתי בלילה שיש יהודי שקוראים לו אייזיק, והא גר בעיירה נידחת הרחק מפראג, ושם במטבח ביתו, מתחת לתנור, מסתתר אוצר גדול… האם לדעתך בגלל חלום לילה ארוץ לעיירה רחוקה לחפש שם איזה אייזיק?!

החייל רצה להמשיך וללהג, אלא שכבר לא היה לו אל מי. בן שיחו כבר היה רחוק מאד מהגשר, הוא היה נתון בריצה מהירה בדרך לעיירה רחוקה שבה גר אייזיק היהודי. אותו הוא הרי מכיר היכרות אישית… בתום כמה ימי מסע נכנס אייזיק אל ביתו, נטל גרזן גדול ובאבחת גרזן אחת שבר את תנור הבישול שבמטבח. אחרי חפירה מאומצת מצא אייזיק ארגז גדול עמוס יהלומים וזהב…

רונן היה נראה מרוצה ומופתע מהתשובה ומהסיפור שבא בעקבותיה. הוא ביקש את רשות הדיבור והוסיף: אתם יודעים? ברפואה הסינית ישנו יסוד עקרוני בנוגע לריפוי באמצעות צמחי מרפא. כל אדם אמור למצוא את צמחי המרפא שלו באזור המגורים הגיאוגרפי שבו הוא חי. צמחי מרפא שלא גדלו באזור המגורים שלך, לא זו בלבד שאינם מועילים באמת, הם גם עשויים להזיק! אולי לכך מתכוון יוסי שיש לחפש את האוצר מתחת לתנור במטבח שלנו. במילים אחרות, לקטוף את צמחי המרפא בגינת הצמחים הרוחנית הכי קרובה אלינו – ביהדות… אולי לפני שרצים לחפש מתחת לגשר בטיבט, כדאי להציץ מה מסתתר מתחת לגשר בירושלים…

הנרות הריחניים שהוצבו בתחילת המפגש, החלו לדעוך. הכוכבים במרום המשיכו לרצד, מלווים באורם הרך קבוצת נוודים המחפשת אי של יציבות באוקיאנוס הגועש, אי של אושר בים החיים הגדול…