המקום המקודש ביותר בעולמנו, הוא הר המוריה שבו נבנה בית המקדש.
"כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם, לשיכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים י"ב, ה'). מדוע בחר ה' בהר המוריה?
במקום זה הקריבו אדם הראשון, הבל ונוח קרבנות, שם נעקד יצחק אבינו ושם הקריב אברהם אבינו את האייל שנאחז בסבך.
בספר "מעשה ניסים" מובא סיפור על אודות בחירת המקום, שעליו נבנה בית המקדש.
איכר אחד נפטר. שדה אחוזתו היה לנחלתם של שני בניו. לאחד היתה משפחה עניפה, אישה ובנים, והשני היה עדיין רווק.
האחים התגוררו בבית אביהם בשלום ובשלווה ועיבדו יחדיו את חלקת השדה. הם חרשו וזרעו, השקו ועדרו בזיעת אפם, וקצרו ברינה. אלמו אלומות ועימרו עומרים, חבטו את השיבלים ועשאום שתי ערימות גורן שוות בגודלן. לאחר מכן שבו אל הבית שמחים בעמלם.
בלילה נדדה שנתו של האח הרווק. אמר לנפשו: "אין זה הוגן. הוצאותי מועטות. לא כן אחי, יש לו אישה ובנים, וחייב הוא לפרנסם. כיצד אטול לעצמי מחצית מן היבול?"
כך אמר, וקם ממיטתו. חמק החוצה באישון לילה, התגנב אל השדה, נטל אלומות מגורנו ונשאן לגורן אחיו.
אותה עת נדדה גם שנת אחיו. אמר לאשתו: "אין זה הוגן! אני, אושרי רב! חנני ה' באישה, בבנים ובבנות, ואילו אחי רווק הוא, טרם זכה לאושר. גם חייב הוא לחסוך כסף לקראת נישואיו. אין זה הוגן שנתחלק בשווה".
קמו בלאט, הלכו לשדה, ונשאו אלומות מגורנם לגורנו.
קמו האחים בבוקר והלכו לשדה, וראה זה פלא: שתי הערימות שוות כביום אתמול!
השתאו ולא אמרו מאומה. החליטו לתקן את המעוות בלילה הבא. קמו באישון לילה ונשאו אלומות מכאן לשם ומשם לכאן. ובבוקר – היו הגרנות שווים!
עשו כן בלילה השלישי והרביעי, ולא הועילו מאומה. החליטו, כל אחד לחוד, לחקור את הדבר. הסתתרו בגורן, ולא אירע דבר. הגיחו ממחבואם, ופגשו זה את זה באמצע הדרך…
השליכו את האלומות מכתפיהם וחיבקו איש את אחיו. אמרו: "אכן, נודע הדבר!"
ה' משמים השקיף, ובחר באותו מקום שבו חשבו האחים איש על טובת אחיו. מקום זה נבחר להשראת השכינה. במקום ששוררת בו אחוות אחים, שוכנת השכינה!
באהבת אחים נבנה בית המקדש, ובשנאת אחים, חרב. בית המקדש השני חרב מפאת שנאת חינם. והשבר טרם נרפא! כל עוד לא נבנה בית המקדש השלישי, נמצאים אנו בעיצומו של החורבן.
האחדות, האחוה, האהבה בין איש לרעהו, המסירות והחסד ההדדיים – הם הם הנדבכים שבעזרתם בונים אנו לאורך השנים את בית המקדש. באמצעותם הולכת ומתקרבת הגאולה השלימה שאנו מצפים לבואה.