מראשית בריאת העולם נתייחד בו מקום מרכזי לעם ישראל.
על התיבה הראשונה שבה פותחת התורה – "בראשית", מצטט רש"י את מאמר חז"ל: "בשביל ישראל שנקראו ראשית".
המושג "ראשית" מציין את העובדה שעם ישראל מהווה את נקודת הכובד העיקרית שבגללה נברא העולם. יצירת תבל ומלואה התנהלה על פי תכנית אב מוגדרת, שביסודה – העמדת עם ישראל במרכז.
כדי לזכות למעמד רוחני נכבד זה, היה על עם ישראל להוכיח כי אכן הוא ראוי לכך. שעת המבחן היתה בעת מעמד מתן תורה בהר סיני. ואמנם, בהגיע עם ישראל אל מרגלות הר האלוקים, נאמר לו: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות י"ט, ה').
התואר "סגולה" מוענק לחפצים יקרי ערך, שבשל ערכם הייחודי, כל מעייני בעליהם נתונים להם, ועל כן הם גונזים אותם באוצרותיהם. תואר מיוחד זה הובטח לעם ישראל באם אכן יקבלו את התורה ויקפידו על שמירתה.
מן השעה בה קיבלו ישראל את התורה, לא פסק הקב"ה להביע את רגשי חיבתו כלפיהם. אחת הדרכים להבעת חיבה זו היה הציווי לבנות את המשכן. המשכן היה אמור להפוך את מעמד הר סיני ממאורע חד פעמי לתופעה קבועה. בעת נתינת התורה התעלו ישראל לשיאים אדירים בדרגתם הרוחנית, והשכינה שרתה בתוכם בצורה גלויה. הקב"ה הורה להם לבנות משכן מתוך מטרה שהשראת השכינה תתמיד בתוכם.
מאז הוקם המשכן, עלו ישראל שלב נוסף בסולם התקדמותם לקראת הבורא. ניתן להכיר זאת מתוך סגולת הצניעות שאפיינה את הדיבור האלקי שנאמר באוהל מועד.
הצניעות הינה מרשם בדוק לשימור קניינים, בניגוד לפומביות שבדרך כלל נושאת עימה סיכונים.
מי שניחן בעדינות, מכיר בעובדה שקיימת צניעות המתבקשת דוקא מתוך טהרת עדינותם של חפצים ושל ערכים. חפצים אלו אינם סובלים המוניות. יופי מיוחד זה מאבד את ערכו כאשר מוציאים אותו לרשות הרבים. דווקא בשל חינו הרב חשוב כי תישמר פרטיותו.
כאשר נאמר לישראל שהם עתידים להיות "סגולה מכל העמים", לא הובטח להם שהם יעלו על עמים אחרים במספרם הכמותי, בעושרם וכדומה. משמעות הסגולה של עם ישראל היא, שהם היקרים ביותר למלכו של עולם, ולכן הוא גונזם עימו בסתר חביונו, הרחק מעין רואים. הצנעתם היא איפוא הביטוי לכבודם.
בהר סיני היתה ההתגלות בפרהסיה, ואילו משעה שהוקם המשכן, היה הדיבור האלקי מגיע בחשאי. ההצנעה מצביעה על כך שישראל נבחרו על ידי הבורא. זהו כבודם של ישראל, שהם בבחינת: "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מ"ה, י"ד).
חיבתו המופלגת של הקב"ה אל עם סגולתו מודגשת בכך, שהיחס של הקב"ה אל כנסת ישראל נמשל ליחס של חתן לכלתו.
דימוי נשגב זה המדמה את כנסת ישראל לכלתו של הקב"ה, מאדיר את הקשר בין העם לבורא ומעמיק את נצחיותו של המושג "עם סגולה".