נגע הצרעת הוא תופעה נדירה, וצרעת הבתים אינה קיימת בימינו כלל. אולם בל נטעה לחשוב שהדבר נובע מפאת מעלתנו. שהרי צרות העין לא עברה מן העולם, לכן, עלינו לעשות כל שביכלתנו כדי לאתר את חיידקיה של מחלה זו ולהשתדל לבערם מן העולם.
חכמינו אמרו כי עין טובה היא אחת משלוש המידות המאפיינות את תלמידי אברהם אבינו. משמעות הדברים היא, שמעלת הטובה היא זו שהצעידה את אברהם אבינו בדרכו הרוחנית וקידמה אותו, עד שממנה התפתחה שלמותו הרוחנית, שלמות שלא היה דומה לה לאורך הדורות. ומאידך, העין הרעה מהווה את אחד המאפיינים העיקריים של בלעם הרשע ושל תלמידיו ההולכים בעקבותיו (מסכת אבות)
כשביקש התנא רבן יוחנן בן זכאי מתלמידיו, שיצביעו על הדרך הטובה שידבק בה האדם, אמר רבי אליעזר בן הורקנוס, שזו העין הטובה. ללמדנו, שעין טובה היא מאפיין ראשי, המעלה את האדם על הדרך הטובה, שממנה יגיע לכל הטוב והקדוש.
רבי עובדיה מברטנורא מגדיר מידה זו:
"מסתפק במה שיש לו, ואינו מבקש דברים יתירים (מיותרים), ואינו מקנא כשרואה שיש לחברו יותר ממנו".
על פי הגדרה זו, העין הטובה כוללת כללים גדולים והרבה תכונות נפש טובות. היא מהווה בנין אב למכלול דרכי ההתייחסות של האדם אל זולתו. כאן טמון המפתח לכל המידות הטובות.
ומאידך, העין הרעה – יסודה בהסתכלות מעוותת של האדם על זולתו, על החברה הסובבת אותו ועל החיים בכללם.
יש אדם הרואה את כל הסובב מבעד למשקפיו האנוכיות. מתוך הסתכלות זו, טובת הזולת גורמת לו להתגברות רגשות קנאה שבו.
התבוננות מעמיקה מלמדת, שהעין הרעה היא אמה הורתו של חטא לשון הרע, שכן דיבור רע יסודו בהסתכלות רעה. לו אך היה רואה את הזולת בעין חיובית, לא היתה כל סיבה להוצאת הדיבה על זולתו.
"השותפות" הבלתי מבורכת בין עין רעה לבין לשון הרע, היא היא הגורמת תקלות אין ספור המתרחשות חדשים לבקרים בחברה האנושית.
מפורסמת היא תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי החסידות: "שנראה כל אחד את מעלת חברינו ולא חסרונם". כשיראה האדם בזולת ורק את הטוב ויביט בו רק בצורה חיובית, ממילא יימנעו כל הגורמים ללשון הרע ורכילות, ומאליהם תתבטלנה כל הסיבות המובילות לשאר התופעות השליליות המצויות בחברה האנושית בת ימינו.